|
|
עמוד:112
112 | אופקים מקומו . אצל היחיד פירוש הדבר חיי איזון, התוודעות פנימית וקבלת מה שנמצא בתוכו-פנימה . אצל החברה – חיי שיתוף, כבוד הדדי והכרה באחר . במצב של שלום מתגלמים הבהירות, הסדר והמשמעות שאותם אנו מחפשים . היכן, אם כן, נמצא את המפה המבוקשת ? מאחר שהעולם הנג לה חסר את התשובות, ייתכן ובשלה העת לפנות אל האפלה,- אל עולם המעמקים של תורות הנפש . אבקש להציע תורה אחת, שיש בה בכדי לשפוך אור כלשהו על המתרחש ; תורה שמקורה בבית-מדרשו של קרל גוסטב יונג, ושעל פיתוחה אמון אריך נוימן, מבכירי תלמידיו . מאמר זה מבקש להסיט את המבט מן החוץ פנימה . לצד העיסוק המעשי בשלום ( שהוא יקר-ערך, ודבר לא יתקיים בלעדיו ) מציעה הפסיכואנליזה כי המצוקה האנושית, כמו גם התשובה המבוקשת, מצויות בזרמי העומק של הקיום . באזורים הללו נבקש להלך כאן . ובכן, הנה הותווה השביל שלפנינו : ראשית, להניח את ה״מפה״ ששרטטו יונג ונוימן לנפש הפרט והחברה ; שנית, להראות כיצד היא באה לידי ביטוי במציאות הישראלית של ימינו ; ואחרון, להבהיר במשהו את התקווה שטומנת בחובה תור תם – את הדרך לאוצר הבלום, החבוי בכל מפה בעלת ערך,- שהוא, לענייננו : שלום בר-קיימא . ב . אף שנמנה עם הדורות המייסדים של הפסיכולוגיה המודרנית, דמותו של אריך נוימן איננה ידועה ברבים . אולי מכיוון שנפטר בטרם עת ; אולי על שום יהדותו שהביאה אותו לארץ ישראל של שנות השלושים, קצהו הצחיח של העולם המערבי . נוימן נולד בגרמניה של ,1905 ולצד היותו פסיכולוג, השתלם בפילו- סופיה וברפואה והוסמך כדוקטור לשתיהן . התעניינותו בתורת הנפש הובילה אותו לקשר ארוך-שנים עם קארל יונג – כת למיד, כמטופל וכעמית . לדעת רבים, היה נוימן נעשה ליורשו- הרשמי של יונג, לולא נפטר שנתיים לפניו, ב- 1960 . ספריו עוסקים ביישום ובפיתוח תורתו של מורהו ביחס לסו גיות יסוד בהוויה האנושית והמערבית, דוגמת המוסר, ייצו- גיה הנקביים של הנפש וזרמי העומק של המקורות היהודיים . - ב- ,1943 עת התותחים רועמים ברחבי אירופה, החל לחבר ספר שיעסוק במתרחש ; החיבור יצא לאור ב 1949 תחת הכו- תר ״פסיכולוגיית המעמקים ומוסר חדש״ . 1 ספרו זה מבקש- להסביר את הריאל-פוליטי על דרך הפסיכולוגיה האנליטית, 1 . אריך נוימן, פסיכולוגייתָהמעמקים ומוסר חדש , הוצאת שוקן : ירושלים ותל אביב, תשכ״ד . מכיוון שמאמר זה הוא ניסיון לתמצת משהו מן הרעיון העיקרי שבספר, חלק גדול מלשונו מתחקה אחר הסגנון והמילים המקוריים של נוימן . דהיינו : להבהיר את הפתולוגיה הנפשית שהביאה למלחמה – ויתרה מכך, להציע חלופה בת-קיימא, שהיא נפשית כשם שהיא אתית, ואישית כשם שהיא קולקטיבית . לדעת נוימן, מלחמות העולם לא הגיעו יש מאין . הן היו ״הת פרצות״, נקודת רתיחה, של סוגיות יסוד בהוויית האדם, שנו- תרו לא פתורות בתרבות המערב במשך מאות ואלפי שנים . - ספרו הוא למעשה מסמך של ביקורת-התרבות . עיקר עבוד תו נסב לא על האובייקטים הגלויים של התרבות, אלא על- המבנה הפנימי שמכונן אותה, דהיינו ה מוסר . המוסר המערבי לקוי בעיני נוימן, והוא שהוביל למחלה נפשית אצל היחיד – שבבוא העת פגעה גם בקולקטיב . כך נהרות הדם של המאה העשרים, יותר משהם תוצר מכוון – הם ״תוצר-לוואי״ של מודל חברתי קלוקל . במבט ממעוף הציפור נוימן מציג כיצד התרבויות הגדו לות של המערב באלפיים וחמש מאות השנים האחרונות- – היוונית, הרומית, הפרסית, היהודית והנוצרית – חולקות כולן לקונה בסיסית, מבנית : העולם הערכי שהן מציירות הוא תמיד דואלי . הדברים מתחלקים ל״טוב״ ול״רע״, ל״טהור״ ול״טמא״ . הביקורת איננה מכוונת כלפי התוכן הקונקרטי של המוסר, המשתנה בין תרבויות, אלא כלפי הצורה : על כך שה מודל תמיד בינארי, חד-משמעי, נטול תחומים אפורים . הבעיה- נעוצה בָּאי-הלימה שבין מודל כזה ובין האדם . האדם הוא יצור מורכב, שאור וחושך מצויים בו בערבוביה ; במובן זה, תורות המוסר של המערב מצויות תמיד בצרימה חריפה עם המערכת האנושית הפנימית . נחוש ככל שיהיה, האדם לעולם לא יוכל לעמוד בדרישות אתיות שאופיין מוחלט . מה מתרחש בפועל ? תחילה מפעיל הקולקטיב לחץ על ה״אני״ . לקולקטיב יש אינטרס יחיד : חיים, במובנם המשותף . כשדבר-מה עשוי לסכן את שיווי-המשקל הזה – יוטל עליו טאבו, והתפתחותו תיבלם . כשהקולקטיב המערבי, האוחז במודל ערכי בינארי, פוגש בעולמו המורכב של האדם, הוא מזהה אותו כאיום ודוחק בו ״להתיישר״ מייד לפי החוקים החברתיים הברורים . זאת מתרחש באמצעות ה״מצפון״, נצי גו . קולו של זה האחרון מהדהד בתודעתו של האדם, ומוליד- אשמה על מה ש״לא מתאים״ . האדם מצוי בין הפטיש לסדן : מחד גיסא, עליו להיענות לדרישות הקולקטיב, שכן בלעדיו לא יוכל להתקיים ; מאידך גיסא, אכן יש בו חומרים אפלים וארציים .
|
|