|
|
עמוד:50
50 | אופקים אינו כולל מימוש שאיפות לאומיות, ואצל היהודים הישראלים בכך שההסכם מאיים על ביטחונם . כלקח מכך, עלינו להפוך את המשוואה . במקום לחתום על הסכמי ביניים תהליכיים – שבהם כל צד חושב שבהמשך הצד השני ״יוותר״ – יש לחתום על הסכם שהוא עסקת חבילה תפורה מא׳ ועד ת׳ ונותנת מקום לכל הצרכים של שני הצ דדים, לרצונותיהם ולכאביהם . שני הסכמי השלום שעליהם- חתמה ישראל עד כה, עם מצרים ועם ירדן, נעשו באופן דומה, כאשר ההנהגה ״הנחיתה״ מלמעלה הסכם כולל שהסדיר את היחסים, כולל לטווח הרחוק . האוכלוסייה התאימה את עצמה למצב החדש, ותהליך דומה יוכל להתרחש עם הפלסטינים, גם אם לנוכח הטראומה ההדדית יידרש זמן ארוך יותר לבניית האמון . ד . בני שיח שווים מלבד העובדה שהסכמי העבר לקו בחוסר שקיפות ובחוסר תיאום ציפיות, הם גם לא נחתמו על בסיס שוויוני . ישראל כפתה את התנאים שלה, בין שבשם הביטחון ובין שמטעמים אחרים, כאשר לצד הפלסטיני לא הייתה עמדה שווה בשיח . כל עוד צד אחד – ויהא זה אשר יהא – נכנס לחדר כשהכוח בידיו, ואילו הצד השני מוגבל רק לאפשרות להיענות לרצו נותיו או לסרב להם, הרי אין זה סיום הסכסוך, אלא הסדר- זמני שבו החזק מחליט, ואילו החלש ממתין בפינה להזד מנות לכפות הסכם אחר, בין שבאמצעות שימוש באלימות- ובין שבאמצעים אחרים . כדי להימנע מכך, יש להתיישב סביב השולחן כששני הצדדים מאמינים בעֶקרון ההדדיות, ובהתאם לכך מגיעים עם מוכנות לשלם מחירים, כולל כאלה שיסבו כאב עמוק, מתוך הבנה וידיעה שגם הצד השני ינהג באותו האופן . כיום שני הצדדים רואים בכל פשרה – תבוסה . אולם כאשר כל צד יציף את הפשרות שלו ויציג אותן באופן גלוי, אזי לשני הצדדים יהיה קל יותר להתכנס לשאיפה ריאלית, במקום השאיפות האוטופיות שחלקים בשני הצדדים עוד אוחזים בהן . היום שאחרי אם לקחים אלה ייושמו ויוליכו אותנו לחתימה על הסכם שלום כולל, נוכל לראות את ההשפעות המיטיבות גם בַּיחסים אלה מול אלה וגם ביחסים הפנימיים של כל עם על פלגיו השונים . כאשר מסגרת ההסכם תהיה ברורה וחתומה, אף שסביר לה ניח שבשנים הראשונות יהודים לא יבקרו ברמאללה ופלסטי- נים לא יגיעו לתל אביב, לזמן יש כוח ריפוי עוצמתי . הקרבה- הגיאוגרפית, כמו גם הדתית והרעיונית, היא כל כך גדולה, שעם הזמן דברים ישתנו . שני העמים חולקים ערכים משות פים, סיפורים דתיים והיסטוריים דומים, כמו גם את המרחב- הים תיכוני על אופיו המיוחד, ולפיכך בחלוף הזמן וכשהפצעים יחלו להגליד, יהיה ניתן, לצד זיכרון פצעי העבר – אין לשכוח אותם שכן אפשר ללמוד מהם – גם להתמקד במבט קדימה . שני הצדדים ישאפו לחופש תנועה, ולשם כך יבקשו לנרמל את היחסים יותר ויותר . כדי לשאוב אמונה שזה אפשרי, ניתן להישען על ההיסטוריה : במשך תקופות ארוכות חיו היהודים והמוסלמים, היהודים והערבים, בשלווה אלה לצד אלה, בה פריה הדדית . - יתרה מכך, כאשר המציאות תשתנה לטובה, גם המבט על העבר בין העמים יתרכך ויתייפה . הפרספקטיבה על העבר תמיד נבחנת מתוך ההווה, וכאשר ההווה טוב יותר, כך המבט על העבר חומל יותר . זאת צריכה להיות השאיפה ותוכנית העבודה : לא בהכרח לחנך לאהבה הדדית, אלא להפוך את המקום הזה לטוב יותר עבור הילדים שלנו, שיגדלו לתוך מציאות אחרת, שעם הזמן תוכל לרפא . כפי שמדינת ישראל זקוקה לביטחון, עליה לדעת כי גם הפלסטינים זקוקים לו, וכפי שהפלסטינים זקוקים להגדרה עצמית ולחופש לאומי, כך עליהם להפנים שגם היהודים זקוקים לכך . שני הצדדים צריכים לקבל שלא יתאפשר מימוש מלא של הרצונות של אף צד
|
|