|
|
עמוד:48
48 | אופקים בעומק השאיפה והמחויבות לשלום . החלק הקשה הוא להכיר בכך שאם אכן נרצה – מוסלמים או יהודים – להיות מוסריים, ניאלץ לשלם מחיר עבור המוסריות הזאת . נצטרך לברר עם עצמנו על מה אנחנו מוכנות ומוכנים לוותר למען ערך השלום . במילים אחרות, עלינו לבסס תפיסה אידיאולוגית המכירה בכך שהשלום הוא ערך, לא רק אינטרס, ולמען קיומו צריכה להיות נכונות להתפשר . עלינו לשלם תמורת השלום . לא במ טבע של צרכים קיומיים, אך כן ברעיונות אידיאולוגיים חובקי- כול ובצרכים שאינם קיומיים . במצב הנוכחי ליהודים קשה לראות בפלסטינים שותפים מוס ריים בשל אירועי השבעה באוקטובר, ואילו לפלסטינים קשה- לראות מוסריות ביהודים בשל המלחמה בעזה . כל צד רואה בצד השני שותף בלתי מוסרי השואף לרצח ולטבח . לפיכך שיחה פנימית של כל צד, מתוך נכונות להכיר בפגמי עצמו וברצון להשתפר ולהשתנות, היא חיונית בדרך ליכולת לשבת מול הצד השני כדי להגיע להסכם . ב . כנות רדיקלית איך בכלל ניתן לפתוח בשיחה ולתת אמון כששני הצדדים חבולים כל כך, לעיתים באופן שנראה חשׂוך מרפא ? הדרך לכך היא דווקא בכנות רדיקלית . לשולחן המשא ומתן יש לבוא עם הכעסים, הטראומה והפחד, אפילו עם השנאה . להציף אותם ולהבין דרכם עד כמה עמוקים הצרכים הקיומיים של כל צד . את הרגשות הללו עלינו לתעל למעין תזכורת מתמדת : אנו יושבים לשולחן המשא ומתן כדי שהמעשים והמציאות שאליהם הובילו הרגשות האלה יחדלו ; איננו רוצים להמשיך באותה המציאות, אלא לשנותה . מכאן כוח הפעולה . הצפת הכעסים והטראומה אין פירושה התבוססות בעבר, אלא להפך . בניהול המשא ומתן השלום חייב לשרת את האינטר סים הקיומיים של כל צד כפי שהוא מבין אותם, וזאת למרות- אירועי העבר ולמרות האי-הסכמה על הזכויות ההיסטוריות . על המבט להיות מופנה קדימה, ועל כל צד לחשוב על עתידו המיטבי וכיצד השלום יכול להועיל לו בתחומים החיוניים לו, אם אלה שגשוג כלכלי, ביטחון או דמוקרטיה . בעת קיום המשא ומתן הצדדים מוכרחים להניח את האינטר סים הקיומיים שלהם בצורה כנה וברורה על השולחן . לשם כך- האנשים שמייצגים אותנו סביב השולחן צריכים להיות אנשים ישרים העסוקים בטובת העם . עלינו להושיב סביב השולחן לא רק מדינאים, אלא אנשי מקצוע, שהרי מדובר בסוגיות הקשורות לחיים שלנו ברבדים הבסיסיים ביותר : חלוקת מים ומשאבים טבעיים, מרחב אווירי, מרחב תת-קרקעי . כך, אחרי שהאינטרסים יהיו גלויים על השולחן, יהיה ניתן לדון באופן מקצועי וענייני איך לפעול להשגתם באופן מעשי . בו-בזמן על שני הצדדים לזכור תמיד שאם לאחד מהם יש צורך קיומי, לרוב גם לצד השני יש צורך קיומי דומה . לדוגמה, כפי שמדינת ישראל זקוקה בראש ובראשונה לביטחון, עליה לדעת כי גם הפלסטינים זקוקים לו, וכפי שהפלסטינים זקוקים וזכאים להגדרה עצמית ולחופש לאומי, כך עליהם להפנים שגם היהודים זקוקים וזכאים לכך . מכאן ששני הצדדים צרי כים לקבל את העובדה שלא יתאפשר מימוש מלא של הרצו- נות של אף צד, אלא שיש לעמוד על הדברים הקיומיים ביותר- ועל המימוש שלהם . ג . עסקת חבילה אני מבקשת לטעון שלמעשה מדינת ישראל והפלסטינים מעו לם לא עסקו בשלום . עוד מוועידת מדריד, דרך הסכמי אוסלו- וּועידת קמפ דייוויד ועד לשיחות בשנים האחרונות – המאמץ היה לחתום על הסכמים, אשר ניסו לענות על צרכים שונים של כל אחד משני העמים . מדינת ישראל עסקה בביטחון, וח תמה על ההסכמים מתוך מחשבה שהם יאפשרו לה לקיים- מציאות ״נורמלית״ – האוטונומיה החלקית תגרום לפלסטי נים תחושה של נוחות, ואילו היא עצמה תקבל לגיטימציה- והכרה מצד הפלסטינים והקהילה הבין-לאומית . הפלסטינים, מצידם, נכנסו לתהליך מתוך הנחה שזאת הדרך שתוליך אותם עלינו לבסס תפיסה אידיאולוגית המכירה בכך שהשלום הוא ערך, לא רק אינטרס, ולמען קיומו צריכה להיות נכונות להתפשר . עלינו לשלם תמורת השלום ברעיונות אידיאולוגיים חובקי כול ובצרכים שאינם קיומיים
|
|