|
|
עמוד:77
אופקים | 77 מ י ק ר ו ק ו ס מ ו ס ש ל ש ל ו ם | ת מ ר א ל ר ם זה אתגר לא פשוט כשאת בעצמך חווה חוסר ודאות וחרדה קיומית כלפי עצמך וכלפי אהובייך . זה דורש הפניית תשומת לב אל נבכי הנפש שלך ואל מי שסביבך . בית החולים שלנו בבית החולים שלנו, בסוף מסדרון רצוף לינוליאום ישן, תלוי שלט על מסמר דק : ימינה לחדר לידה, שמאלה להוספיס . אלו ואלו דברי אלוהים חיים . תפיסת עולמי המנהיגותית דוגלת בבחירת המנהלים והמנה לות המעולים ביותר, שבאמצעותם ניתן להנהיג את השטח . - מנהיגים שעוצמתם היא בענוותנותם ובכנות שלהם ; שהמק צועיות שלהם מתבטאת לא רק ביכולת קלינית מעולה, אלא- גם ביכולות קשב ושיח בין-אישי ; שהערכים שלהם הם שמכ וונים אותם . כינסנו את המנהלים והמנהלות ושיקפנו להם את- האתגרים הגדולים שהצוותים שלהם חווים, ואת גודל השעה עבורנו כמנהיגוֹת ומנהיגים . הרפואה, על כל גווניה, היא אף פעם לא טיסת סולו . כדי שהצ וות יבחר להיות בבית החולים שלנו ימים ולילות, סופי שבוע- וחגים – עליו להיות מאוהב . מאוהב בעשייה, בשליחות, בא נשים ובנשים שלצידו . - כשאנחנו עוברים את סף הדלת של בית החולים שלנו, אנחנו שוכחים ושוכחות שצפרו לנו בכביש ושזה היה מעצבן, אנחנו מוצאות דרכים להתגבר על העייפות, אנחנו מסירים מעלינו את תחושת הבעלות על הדעות הפוליטיות שלנו ואת המו רכבויות שבחוץ . אנחנו עובדים שכם אל שכם עם מי שבאים- מרקע אחר משלנו, כאילו היו אחינו ואחיותינו : מי שראשו חשוף, מי שכיסוי ראשה שונה משלנו, מי ששפת אימו היא כמו זו שלנו ומי שלמדו אותה כשפה שנייה . ככה, עשרות בשנים, אנחנו מטפלים, צוחקים, בוכים, תומכים וחיים ביחד . כמי שגדלה בעיר היפה, המרתקת והפסיכדלית הזאת, ירוש לים, אני מתרגשת בה בכל יום מחדש . זו זכות עבורי לטפס- בכל בוקר לפסגת הר הצופים, שבה עמד רבי עקיבא וצחק בהביטו על השועלים המהלכים בהר הבית . כאן, בין כותלי הבניין שחלמה ובנתה הנרייטה סאלד, האישה והאגדה, רבה האהבה . בין יסודות המבנה שתכנן האדריכל הנודע אריך מנ דסלון ושהניחו דוד בן גוריון וד״ר חיים יסקי – מנכ״ל הדסה- הראשון, שנרצח ב- 1948 עם שבעים ושבעה נוספים ונוספות באסון שיירת הדסה – הוטמנו בחרדת קודש נטעים רכים של חמלה, מסירות ואהבת האדם . כפי שיודע כל מי ששהה בבית החולים די זמן, בית החולים הוא עולם בתוך עולם . ובעולם הזה שלנו, הצוותים שלנו הם מיקרוקוסמוס של ירושלים אהובתנו . צריך להתאהב בחיי האטרף של בית החולים כדי לרצות לה צטרף לצוות . צריך להיות קצת משוגעת לדבר . עוצמות הרגש- שנחווֹת בתוך בית החולים אפשריות רק כאן . הזינוק ברמות האדרנלין כשמגיע לחדר הטראומה ילד פצוע שנדרס, כשאמ בולנס דוהר מביא חיילת שנורתה במחסום או יולדת שזקוקה- לניתוח קיסרי דחוף כדי להציל את חיי עוברהּ – הוא זינוק מטאורי, שמאתגר את הלב בכל פעם מחדש . תחושת הסיפוק וההתרגשות שאת חווה כשהילד יוצא על רגליו, כשהחיילת משתחררת מהשיקום, כשליולדת ולבנהּ שלום, לא יתוארו במילים ( נותר רק לוודא, שוב ושוב, שהרגשות הללו מובילים לענווה גדולה, שלא מתבלבלים בדרך ופונים למסלול היוהרה המנצנץ ) . עומק העצב ותחושת הכישלון העמוק כשאנחנו לא מצליחים לרפא או להציל, עלולים להיות קשים מנשוא ; עו צמת האהבה והחמלה כלפי הסופר המפורסם או חסר הבית- שנפטרים בהוספיס, וכוחה של העדינות אל מול פג במשקל חמש מאות גרם – לא יסולאו בפז . היכולת לחוות עוצמות כאלה של רגשות ולהיות יכולה להם, אפשרית בזכות דבר אחד מהותי – עבודת הצוות . לא בשמיים היא מלחמה – היא מעשה ידי אדם . ההפך ממלחמה זו שלוות נפש, זה הטבע, זה אלוהים, משהו טרנסצנדנטי, לא אנושי . בכלל, היא לא משהו, האנושות הזאת . כדאי לעשות איתה תיאום ציפיות ולבחור מתוכה בפינצטה את היופי ואת האור . גם מילים הן מעשה ידי אדם, ויש מקום שבו הן נגמרות, שם כדאי להקשיב – אולי נזכה לשמוע קול דממה דקה .
|
|