השלום שייוולד מן הרוח: עבודת השלום כאקטיביזם רוחני

עמוד:41

אופקים | 41 ה ש ל ו ם ש י י ו ו ל ד מ ן ה ר ו ח | מ ל י ל ה ה ל נ ר-א ש ד שהייתם בחביבות, באהבה, מקדמת דנא, כך גם מכאן והלאה אל תפרשו זה מזה, עד שהקדוש ברוך הוא ישמח עמכם ויק רא עליכם שלום, ויימצא בזכותכם שלום בעולם . זהו שכתוב : - ( תהלים קכב ח ) ״לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ" ( זוהר ח״ג, נט ע״ב ; בתרגום ) . המשימה תובענית . עלינו, בני האדם, להכיר במצב הבלתי מתוקן שבעמידה אלו מול אלו כלוחמים בקרב המוכנים להרוג זה את זה ; ללמוד את מקורותיו הגלויים והסמויים של מצב זה ; להצליח להתייצב האחד אל מול פני האחר, פנים בפנים ; למצוא את האהבה בפני האחר ; לפנות בינינו מקום לשכינה ולהשתתף במשימה של ריבוי השלום בעולם . על פי הזוהר, השלום והבאת שלום כרוכים בעבודה רוחנית : השראת שכינה, הגברת נוכחות פניה הנקביות של האלוהות במציאות, היכולת לראות את פני האחר ולאזן ולחבר בין הזכרי לנקבי . כמובן, הסיפור הזוהרי פונה במקורו לגברים יהודים בתביעה זו . בני עלייה, המקובלים, הם הנמענים של התורות הזוהריות על אודות פנים, אהבה, אחווה ושלום . אבל היום, בעולמי שלי, הזוהר הוא גם שלי, והסיפור הזה טוב מכדי להשאיר אותו רק בין דפיו של הזוהר, ידוע ואהוב רק ליודעי ח״ן . הסיפור הזה מלווה אותי כל חיי ומפנה אליי את השאלות הללו, בתוך המציאות שבה אני חיה . כיצד משרים שכינה ? כיצד מחוללים מצב של פנים אל פנים ? כיצד מביאים שלום לעולם ? אי של שלום מאז שעמדתי על דעתי, היו הכיבוש ועוולותיו נושא כואב ומייסר עבורי . השתתפתי בחוגים שונים של השמאל הרדיק לי מאז ימי נערותי . הייתה זו חניכה מעניינת, אך מעולם לא- הרגשתי קשר עמוק לשפות האידיאולוגיות המרקסיסטיות או לשפת זכויות האדם המופשטת שעמדו במרכז השיח של החו גים הללו . ההתנגדות שלי נבעה ממקום אמוני ורוחני . הכיבוש- נתפס אצלי כחילול השם, חילול התורה, חילול כבוד האדם, חילול כל מה שנראה לי קדוש ואהוב ביהדות כפי שהנחילו לי אותה אבי ואימי . הכוחנות, האלימות, הנישול, ההתכחשות והביזוי שהייתי עדה להם בהתנהגות של ישראלים כלפי פל סטינים חרטו בנפשי צלקת בל תימחה . הכיבוש נקשר אצלי- לחטאים שחטאה יהודה, שאין עליהם תשובה וכפרה . ״עֵת אֲשֶׁר שָׁלַט הָאָדָם בְּאָדָם לְרַע לוֹ" ( קהלת ח ט ) – רע לשולט ורע לנשלט . בשנת ,2000 בעיצומם של אירועי האינתיפאדה השנייה, זימן אותי חברי גבי מאייר לגליל, לאירוע מיוחד במינו . דווקא עכ שיו, הוא אמר לי, כשהכול סוער ואלים, עלינו להיפגש זה עם- זה, יהודים וערבים . גבי, איש בעל חזון נבואי ופואטי, כינס יחד אוסף מנהיגי דת יהודים וערבים, מוזיקאים נהדרים ורוח צבעונית של הריינבאו . כך, בלב האלימות יצרנו אי של שלום שבו שוחחנו, יהודים וערבים, התפללנו, למדנו, בכינו ורקדנו . וידעתי – כאן מקומי . כך החלה לפעול ה״סולחה״ . מאז, במשך עשרים וחמש שנים, פועלת עמותת ה״סולחה״ לקיום מפגשים בגובה העיניים בין ישראלים לפלסטינים, בעי קר תושבי השטחים . - לומדים להרגיש הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא מורכב, עקוב מדם ורווי רג שות פחד ושנאה . הסכנה הגדולה הטמונה במצב כזה היא דה-- הומניזציה של האנשים החיים בצד אחד של המתרס על ידי הנמצאים בצידו האחר – יהודים נגד פלסטינים ופלסטינים נגד יהודים . הפחד, האיבה והשיח הקיצוני הולכים ומוחקים את פניהם האישיות והייחודיות של בני אדם . כאשר העומד ה"סולחה" נטלה על עצמה את המשימה של השבת הפנים לכולנו . השבת הפנים על ידי מפגש אמיתי וחי עם אנשים מן הצד השני, על ידי הקשבה לסיפורים האישיים והקולקטיביים שעיצבו אותנו, ישראלים ופלסטינים, על ידי ההיזכרות באנושיותנו המשותפת כברואים בצלם אלוהים

מכון שלום הרטמן


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר