|
|
עמוד:98
98 | אופקים דברי ה׳ לדוד בספר דברי הימים מביעים את התפיסה שלא רק שהמלחמה והלוחמים אינם קדושים, אלא אף שיש ניגוד בין המלחמה ובין הקדושה, עד כדי כך שאדם שהשתתף במל חמות והיה אחראי להריגתם של בני אדם רבים מנוע מבניית- בית המקדש, שהוא אתר הקדושה האולטימטיבי . בכך ספר דברי הימים מפתח ומרחיב תפיסה מוקדמת יותר, האוסרת שימוש בכלי נשק ובדומה להם בבניית המקדש או המזבח . תפיסה זו אינה מיושמת ביחס לדמות מקראית שלילית, כגון ירבעם או אחאב, אלא דווקא כלפי דוד, הנחשב לדמות מופת . אפשר לחוש אמפתיה כלפי דוד, במיוחד אם מפרשים את הט קסט כמוסב לא על רצח נפשע, אלא על הריגת האויבים . אך- אפשר גם ללמוד מכאן משהו על ההשלכות הקשות של המל חמה, מוצדקת ככל שתהיה . - ג . ידיו של כוהן שהרג אויב הד לתפיסה המובעת בספר דברי הימים ניתן למצוא במדרש תלמודי על דברי הנביא ישעיהו . הנביא מאשים את ישראל במעשי עוול וטוען כי תפילותיהם וקורבנותיהם אינם רצויים בעיני ה׳ כל עוד מעשיהם אינם מתוקנים . בין היתר, הוא אומר : ״וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם – אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם ; גַּם כִּי-תַרְבּוּ תְפִלָּה – אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ ; יְדֵיכֶם דְָּמִים מָלֵאוּ״ ( ישעיהו א טו ) . במקרא ובמזרח הקדום פרישׂת הכפיים היא התנועה המובהקת של התפילה . אך הנביא משתמש בתנועה זו ליצירת דימוי נוקב, גלעד אופיר, מתוך הסדרה ׳נקרופוליס׳ , 1997
|
|