|
|
עמוד:97
אופקים | 97 מ ל ח מ ה ל א ק ד ו ש ה | א ר י א ל ס ר י-ל ו י מכל מקום, נותרה השאלה של הצדקת מלחמותיו של דוד . האם דוד מואשם במעשים פסולים ? האם הביטוי המצמרר ״שפך דם״, שלרוב נלווית לו משמעות שלילית, רומז שדוד לא נהג כראוי במלחמותיו ? ישנן שלוש אפשרויות להבנת מע שיו של דוד ומשמעותם . האפשרות הראשונה היא שהכתוב- מתייחס למקרים שבהם דוד שפך ״דם נקיים״, דהיינו, הרג בני אדם ללא כל הצדקה, ולא לכלל מלחמותיו של דוד, שלפי פי רוש זה, אין בהן גנאי . רד״ק מעלה את האפשרות הזאת, ומציע- שמדובר בהריגת אוריה החיתי בחרב בני עמון, בהוראתו המ פורשת של דוד, וכן בהריגת כוהני נוב על ידי שאול, שאירעה- באשמת דוד . ההיגיון בקביעה נראה מובן מאליו : אדם שהיה אחראי לרצח אינו ראוי לבנות את בית המקדש . האפשרות השנייה מצויה בטווח שבין רצח נפשע להריגה מו צדקת והכרחית : ״גם בדמי הגוים אשר שפך אותם, שלא היו- בני מלחמתו, אפשר שהיו בהם אנשים טובים וחסידים, אף על פי כן לא נענש עליהם, כי כוונתו לכלות הרשעים שלא יפרצו בישראל״ . לפי הסבר זה, מדובר בחפים מפשע שנהרגו על ידי דוד במהלך פעולות מוצדקות . רד״ק מביע כאן מודעות לאפשרות שגם במהלך פעולה, שנועדה להבטיח את ביטחונם של בני ישראל או את ביטחונם של דוד ואנשיו, נהרגו בוודאי גם אנשים שלא הייתה הצדקה להריגתם : לא רק ״בלתי מעו רבים״ או ״חפים מפשע״, כלשון הביטויים הניטרליים המקו- בלים כיום, אלא ״אנשים טובים וחסידים״ . לדבריו, ההצדקה- הרחבה למלחמה שבה נהרגו האנשים הללו פוטרת את דוד מעונש, אולם הריגתם על ידי דוד בכל זאת מונעת ממנו להיות האדם שיבנה את בית המקדש . מדוע עצם העובדה שדוד שפך דם רב אינה מאפשרת לו לבנות את המקדש ? רד״ק מסביר מייד : ״שהוא לשלום ולכפרת עוון ולעטרת תפילה, כמו שמנעו להניף ברזל במזבח ובבית המק דש ; לפי שהברזל עושים ממנו כלי הריגה, לא יעשו ממנו כלי- שלום ברוב״ . הסבר זה כולל שני מהלכים . ראשית הוא מעצב באופן מסוים את אופיו ומטרתו של בית המקדש, שנועד ״לש לום ולכפרת עוון ולעטרת תפילה״, ומנגיד בינו ובין הברזל,- ש״עושים ממנו כלי הריגה״ . משום כך התורה אוסרת לבנות מזבח מאבנים שסותתו בכלי מתכת ( שמות כ כה ; וראו גם מלכים א ו ז ) . המהלך השני הוא אנלוגיה בין לוחם לכלי נשק : כשם שאין לבנות את המקדש באמצעות ברזל, כך אין לבנות אותו על ידי אדם שהרג אנשים רבים, אדם שהוא מעין ״כלי ט ) , אך דוד מחליט להניח לו לעת עתה : ״הַנִּחוּ לוֹ וִיקַלֵּל, כִּי אָמַר-לוֹ ה'״ ( פס' יא ) . האם גם דוד רואה עצמו כ״איש דמים״, בניגוד לשלמה בנו, העתיד להיות ״איש מנוחה״ ? הריגה״ . דוד, כמו הברזל, אינו בהכרח אשם בכך ששפך דם רב, אך העובדה הזאת יוצרת סתירה חמורה בין תפקיד חייו של דוד ובין ייעודו של המקדש . כאן טמונה אפשרות שלישית להבנת המעשים שבגינם נמנע מדוד לבנות את המקדש, אפשרות שרד״ק אינו מזכיר : הדם הרב שדוד שפך אינו רק דמם של הנרצחים לשווא, ולא רק של החפים מפשע שנהרגו במלחמות מוצדקות, אלא הוא גם דמם של האויבים, שהריגתם הייתה מוצדקת לחלוטין . הרי גם בחוק המזבח אין הבחנה בין חרב ששימשה להרג ובין כלי מתכת חדש שלא נעשה בו כל שימוש : החרב, באשר היא, אינה יכולה להיות מונפת על המזבח, והנפת החרב על אבני המזבח היא חילול הקודש : ״כִּי חַרְבְּךָהֵנַפְתָּעָלֶיהָוַתְּחַלְלֶהָ״ ( שמות כ כא ) . מכאן שגם אם כל מעשי ההרג של דוד היו מוצדקים והכרחיים, הם עדיין מונעים ממנו לבנות את בית המקדש . כשם שאין לבנות את המקדש באמצעות ברזל, כך אין לבנות אותו על ידי אדם שהרג אנשים רבים, אדם שהוא מעין ״כלי הריגה״ . דוד אינו אשם בכך ששפך דם רב, אך העובדה הזאת יוצרת סתירה חמורה בין תפקיד חייו ובין ייעודו של המקדש
|
|