|
|
עמוד:68
68 | אופקים לכודים במסלול שהתוצאה הסבירה שלו היא סיום הסכסוך בחורבן . אחת הסיבות לכך שאיננו נחלצים ממסלול זה היא שאנו מסר בים להתייחס ברצינות אל האפשרות הזאת, על כל המשתמע- מכך . איננו שואלים את עצמנו ברצינות – מוחלטת – מה אנ חנו מוכנים לעשות ועל מה לוותר כדי שהסכסוך לא יסתיים- בחורבננו, ומה אנחנו מוכנים לעשות ועל מה לוותר כדי להימנע מלהיות סיבת החורבן של הצד השני . * * * את הדברים שבני אדם רוצים אפשר לחלק לכמה סוגים . הסוג הראשון הוא עניינים אינסטרומנטליים . על אלו האדם נכון לוותר בקלות לטובת אחרים . לצד אלו ישנם דברים שהם בעלי ערך אינטרינזי, שהם חשובים מצד עצמם, ולא רק מצד התוע לת שיש בהם . אלו נחלקים לרמות שונות . יש דברים שהאדם- בשום אופן אינו יכול לחיות בלעדיהם, עד כדי כך שהוא מוכן לסכן את קיומו, ולעיתים אף להקריב אותו, רק לא לאבד אותם . מדובר בדברים שכה מהותיים לזהותו של האדם, עד שאובדנם משול למוות . לצד אלו ישנם דברים שהאדם אומ נם מסוגל לחיות בלעדיהם, אבל לא בלי שהדבר יסב לו כאב- עצום . החיים לא יהפכו לחסרי ערך עם אובדנם של דברים אלה, אבל יהיה בהם שבר נורא . האדם יכול לחיות בלעדיהם, אבל הוא ממש ממש לא רוצה . אלו הדברים שבציפור נפשו של האדם, או : ציפורי נפש . על פי רוב ציפורי נפש אינן עניינים מו חשיים, גם אם יש להן ייצוגים מוחשיים . מדובר בעיקר בדברים- ערטילאיים : אידאלים, אתוסים ודימוי עצמי . אני מבקש לטעון כי הסיבה לכך שאנו נמנעים מלשקול בר צינות את האפשרות של סיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני- בחורבן, על כל המשתמע ממנה, היא שהאפשרות הזאת מכ ריחה אותנו להכיר בהיתכנות של הקרבת ציפורי נפש ושרטוט- התרחישים שבהם נעשה זאת . ההימנעות הזאת לובשת לרוב שני פנים . לעיתים אנו מתייחסים אל ציפורי הנפש כאל דברים קיומיים, כאל דברים שהם בבחינת "ייהרג ובל יעבור" . לחלופין, לעיתים אנו משכנעים את עצמנו שהתרחיש שבו ניאלץ לוותר עליהם מופרך בעליל, או כזה שבוודאות ניתן להימנע ממנו, כך שמגוחך בכלל להגות בו . אולם אם נהגה באומץ הן בציפו רי הנפש שלנו והן במציאות הקיימת והאפשרית, אנו עלולים- להיווכח שישנם אידיאלים שאנחנו מקדשים, אך בפועל מוכ נים בלית ברירה להתפשר עליהם ; פעולות שאנחנו מתייחסים- אליהן כאל קו אדום, כשלמעשה אנו נכונים, בנסיבות חמורות דיין, לבצע אותן . * * * אינדיקציה ברורה לבריחה מבירור קשה היא כאשר אדם משיב לשאלה עקרונית בטענה פרקטית . הזדמן לי לאחרונה לשוחח עם אשת התיישבות מחויבת מאוד . שאלתי אותה מפורשות : אם היה מתברר שמבחינה ביטחו נית ניתן לקיים לצידנו מדינה פלסטינית, האם הייתה מוכנה- להשלים עם קיומה של מדינה כזו ? היא ענתה, בכנות ראויה ולא מתנצלת, שלא . עבורה אידיאל ההתיישבות בכל חבלי ארץ ישראל הוא בעל ערך אינטרינזי, לא סחיר . זהו חלק מוב נה בזהות שלה, באופן שבו היא מבינה מי היא ומהי משמעות- חייה . כשנשאלה ( על ידי אדם אחר שהשתתף בשיחה ) מה עו שים עם הפלסטינים, הייתה תשובתה בסגנון תוכנית ההכרעה- של בצלאל סמוטריץ : מי שיסכים לחיות בשלום יוזמן להישאר, מי שיתנגד באלימות יגורש . אחת הדרכים שבהן עלול ה"סכסוך" להסתיים היא בחורבן של אחד הצדדים . מצב המלחמה עלול להסתיים ביציאה לגלות נוספת, בלית ברירה או בכפייה, של הפלסטינים, כפי שהתרחש במלחמת העצמאות . הוא עלול להסתיים גם בחורבן מדינת ישראל, בשואה נוספת וביציאתם לגלות של שורדי החורבן היהודים
|
|