|
|
עמוד:96
96 | אופקים וַיֹּאמֶר דְָּוִיד לִשְׁלֹמֹה : בְּנִי, אֲנִי הָיָה עִם-לְבָבִי לִבְ נוֹת בַּיִת לְשֵׁם ה׳ אֱלֹהָי, וַיְהִי עָלַי דְְּבַר ה׳ לֵאמֹר : - ׳דְָּם לָרֹב שָׁפַכְתָּוּמִלְחָמוֹת גְּדֹלוֹת עָשִׂיתָ, לֹא-תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי, כִּי דְָּמִים רַבִּים שָׁפַכְתָּאַרְצָה לְפָנָי . הִנֵּה בֵן נוֹלָד לָךְ, הוּא יִהְיֶה אִישׁ מְנוּחָה וַהֲנִחוֹתִי לוֹ מִכָּל אוֹיְבָיו מִסַָּבִיב, כִּי שְׁלֹמֹה יִהְיֶה שְׁמוֹ וְשָׁלוֹם וָשֶׁקֶט אֶתֵּן עַל יִשְׂרָאֵל בְּיָמָיו ; הוּא יִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן וַאֲנִי לוֹ לְאָב וַהֲכִינוֹתִי כִּסֵַּא מַלְכוּתוֹ עַל יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם׳ ( דברי הימים א כב ו – י ) . לדברי דוד, ה׳ לא התיר לו לבנות את המקדש משום ששפך דם רב במלחמות . מה פירוש הדבר ? דוד אכן היה איש מלחמה למוד קרבות, אך מדוע נאסר עליו משום כך לבנות את בית המקדש ? לכאורה יש לכך סיבה מדינית ריאלית : בשעה שהממלכה עדיין נאבקת על קיומה, אין פנאי לעיסוק בקודש . רק לאחר שיושגו ״שָׁלוֹם וָשֶׁקֶט״, יהיה אפשר להתפנות ולגייס את המשאבים הדרושים להקמת בית המקדש כראוי . כך מסביר החוק בספר דברים, הדורש מבני ישראל לעבוד את ה׳ רק במקום הנבחר, את העובדה שעד כה נהגו לעבוד אותו במקומות רבים : ״כִּי לֹא בָּאתֶם עַד עָתָּה אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ״ ( דברים יב ט ) ; רק בשלב הבא, כאשר תשבו ״בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֵיכֶם מַנְחִיל אֶתְכֶם וְהֵנִיחַלָכֶם מִכָּל אֹיְבֵיכֶם מִסַָּבִיב וִישַׁבְתֶּם בֶּטַח״ ( שם י ) , יהיה אפשר לבנות את בית המקדש במקום אשר יבחר ה׳, ולעבוד אותו אך ורק שם . אכן, יש דמיון בין ההסבר של ספר דברים לזה של דברי הימים . גם מדרש השם הניתן כאן לשלמה – ״כִּי שְׁלֹמֹה יִהְיֶה שְׁמוֹ, וְשָׁלוֹם וָשֶׁקֶט אֶתֵּן עַל יִשְׂרָאֵל בְּיָמָיו״ ( דברי הימים א כב ט ) – מתייחס למעבר המיוחל מתקופת המלחמה וההתבססות לתקופת ״שָׁלוֹם וָשֶׁקֶט״, וההבטחה ״וַהֲנִחוֹתִי לוֹ מִכָּל אוֹיְבָיו מִסַָּבִיב״ חוזרת לניסוח בספר דברים ״וְהֵנִיחַלָכֶם מִכָּל אֹיְבֵיכֶם מִסַָּבִיב״ . אך יש הבדל בין ההסברים . ספר דברי הימים אינו מבחין רק בין התקופות, אלא גם בין האישים : דוד שפך דמים, ואילו שלמה יהיה ״אִישׁ מְנוּחָה״ . באמירה החוזרת פעמיים, שדוד שפך דם רב, ניכר שאין מדובר רק בעניין מעשי, אלא שיש סתירה עקרונית באפשרות שאדם שהקדיש את חייו למ לחמה יהיה גם האדם שיבנה את בית המקדש . - 9 . הציטוטים מפירוש רד״ק להלן לקוחים מהמהדורה המקוונת של מקראות גדולות הכתר . 10 . בשמואל ב טז ה – יג, דוד הניגף מפני אבשלום בנו פוגש את שמעי בן-גרא, ממשפחת שאול, והלה מכנה אותו ״אִישׁ הַדָּמִים״ ( פס' ז ) , וטוען שמרד אבשלום הוא עונש על דמם של בני שאול, ״וְהִנְּךָבְּרָעָתֶךָכִּי אִישׁ דָּמִים אָתָּה״ ( פס' ח ) . אבישי בן צרויה מבקש להרוג את שמעי ( פס' ספר דברי הימים ידוע בהערצתו לדוד, המגיעה עד כדי מחיקת פגמיו : חטא דוד ובת-שבע, למשל, אינו נזכר בו כלל . האם יש בקטע הזה ביקורת על מעשיו ? השאלה עולה במרומז בפירושו . של רבי דוד קמחי ( רד״ק ) לסיפור 9 הוא פותח בשאלה ספרו- תית : היכן שמענו שה׳ אמר לדוד שהוא מנוע מלבנות את המ קדש משום ששפך דמים ? לצד הצעות פרשניות אחרות, מעלה- רד״ק אפשרות מרתקת : ״זה לא מצאנו שאמר לו השם, אבל דוד אמר כן בלבו, כי מפני זה מנעהו השם לבנות הבית״ . זהו תסריט מכמיר לב : הקביעה שדוד לא יבנה את המקדש משום ששפך דם לרוב לא נאמרה לו במפורש על ידי ה׳, אלא זוהי פרשנות של דוד עצמו, איש מלחמות מהולל, שבימי זקנתו מהרהר בהשלכות המכאיבות של מלחמותיו . 10 דברי הרב צבי יהודה הכהן קוק ממחישים היטב את החלת המושג ״קדושה״ על הצבא : הקדושה היא ״אלוקית״, ״מוחלטת״, ונובעים ממנה ״מכשירי מצווה״ – אין מדובר רק בערך חשוב, נכבד ואפילו חיוני, אלא אף בדבר שיש לו זיקה אל האלוהות, המקנה לו מעמד מיוחד ונצחי
|
|