|
|
עמוד:65
אופקים | 65 א י ן פ ת ר ו ן ק ס ם | ת ו מ ר פ ר ס י ק ו משתמש במתווכים כדי לנהל משא ומתן עם מלכיו, ודרכם, כלומר דרך שתי רמות של תיווך, עם העם . באופן לא מפתיע הנרטיב המקראי עובר להתמקד בבית המ לוכה, משלמה, דרך אחאב ועד יהואש . הדרמה הדתית עוברת- לחצר המלך, ואילו בני ישראל נענשים או חיים בשלווה, בת לות במעשיו . עידן המשיחים לא באמת פתר שום בעיה, אולם- הוריד מעל בני ישראל את העול המוסרי-דתי . המלך לקח לא רק את בניהם, שדותיהם וכרמיהם, אלא גם את הסוכנות והאחריות שלהם . לבחור בדרך המפותלת חזרה להווה . הדיבורים על ״ניצחון מוחלט״ ביחס למלחמה הנוכחית אינם רק הבטחות שווא, שמציירות אשליה של מצב סופי וחלוט שבו אזרחי ישראל נהנים מביטחון מלא לנצח, אלא גם ניסיון לחמוק מביקורת עצמית הכרחית ומדין וחשבון שחובה עלינו לאמץ כתרגול מתמשך ותמידי . החלום המשיחי על ניצחון מוחלט מבקש פתרון נצחי, שלא רק שאינו אפשרי, אלא עצם השאיפה אליו מהווה דחיקה בכוח של שיקולים שונים והפניית הגב לאחריות מוסרית . ומה בקשר לשלום ? גם התקווה לשלום, אסור לה שתתגלם במשאלת לב נאיבית לפתרון מוחלט וסופי . אין ולא יהיה פת רון כזה . יש, כמובן, לחתור להסדר מול הפלסטינים . חלוקת- הארץ והקמת מדינה פלסטינית הן עקרונות שעמדו ביסוד חשיבתם של הוגי הציונות ודור מייסדי המדינה, הן מימין והן משמאל . הגשמת עקרונות אלה תמלא את המחויבות המוס רית והפוליטית שלנו, ותאפשר למדינת ישראל לרפא את אחד- מהפצעים הוותיקים והעמוקים שבהווייתה . אולם יש לומר בבירור : כל הסדר שנגיע אליו מול הפלסטינים ידרוש שנים של עבודה זהירה, איזונים ובלמים . גם אחרי שה פלסטינים יקבלו עצמאות ו / או אזרחות, לא ייפתרו בעיותינו,- וגם לא נוכל להיפטר מהאחריות המוסרית להמשיך ולנהל את חיינו ואת מדינת ישראל באופן ראוי . המעבר לתקופה שבה נחתם הסדר מול הפלסטינים לא יהיה מעבר לתקופה שונה לחלוטין, לתקופה שבה לא צריך עוד לדאוג, לתקופה שבה לא צריך עוד לנהוג באופן אחראי ומצפוני, לשלום מוחלט . נמשיך להתמודד עם סכנות ובעיות, נמשיך להימדד על פי מעשינו . נמשיך להיות אחראיים ומחויבים לחשבון נפש תמידי . מערכת היחסים בין שתי המדינות תיבנה בהדרגה, ויהיה צורך מת מיד לתחזק אותה, להגיע בכל יום מחדש עם רצון טוב ללבן- בעיות ולייצר יחסי שכנות טובה, מפני שאלו לא ייווצרו בעצם ההסכם החתום . אזרחי ישראל, מימין ומשמאל, מבקשים לעבור מתקופת השופטים לתקופת המלוכה . הרצון בפתרון כולל, מוחלט, המ סומן על ידי טלאי בית המקדש כמו גם על ידי היונה המבשרת- את סוף המבול, הוא מובן, אולם יש להתגבר על הפיתוי שהוא מציע . יש לבחור בדרך המפותלת, דרך ההליכה שמזמנת עליות ומורדות, ולא בניסיון לקפיצה מהירה אל נקודת הסיום . התנועה הציונית ביקשה מתחילתה לחזור, באופנים שונים, לימי המקרא . אם כן, הבא נחזור לימי השופטים, לא לימי המ לכים . מלחמותינו לא היו מלחמות כוללות וסופיות, והשלום- שלנו לא יהיה שלם אחת ולתמיד . לא בית מקדש, אלא משכן זמני . לא משיח, אלא שופטים . לא מלך ימלוך עלינו, ולא נבקש לחמוק מאחריותנו לחיינו ולמעשינו ולהטילה על מישהו אחר . גם לא נבקש להעלים את האתגרים בדרכים לא דרכים, תחת זאת נתמודד איתם פעם אחר פעם, יום אחרי יום, שוב ושוב, בתוך המציאות . והאל יהיה בעזרנו . הרצון בפתרון כולל, מוחלט, המסומן על ידי טלאי בית המקדש כמו גם על ידי היונה המבשרת את סוף המבול, הוא מובן, אולם יש להתגבר על הפיתוי שהוא מציע . יש לבחור בדרך המפותלת, דרך ההליכה שמזמנת עליות ומורדות ד״ר תומר פרסיקו הוא עמית מחקר במכון שלום הרטמן ועורך ראשי של סדרת אתגרי הדמוקרטיה, מרכז רובינשטיין, אוניברסיטת רייכמן .
|
|