|
|
עמוד:33
אופקים | 33 ה מ ל ח מ ה , ה ש ל ו ם ו א נ ח נ ו | מ א י ר ק ר א ו ס ארוכה לפצעים, לעצור את זעקת היתומים העוברת מדור לדור כמקל מרוץ השליחים . בשיר אחר, ״שלום בר״, עמיחי מבקש שלום שיצמח בר מכורח השדה . אך אנו יודעים, הוא לא יצמח בר, ברכת שמיים אינה מספקת . השלום צריך זריעה, השקיה, טיפוח והשקעה . האם אנו מוכנים לעבוד למענו ? האם אנו מוכנים להיאבק עליו למ עננו ולמען ילדינו ? - המלחמה ואנחנו, אנחנו והשלום שנים רבות שאנו חווים מלחמות . לעיתים המלחמה מתפרצת עד שהיא ממסכת את כל מרחב הראייה, לעיתים נחלשת עד כדי נתינת מקום להכחשת קיומה . כך או כך, מלאכת החרב היא המקצוע הראשון שכל אחד מאיתנו למד עם התבגרותו . החוויה הצבאית מעצבת את אישיותנו, את הזיכרון שלנו, את האופן שבו אנו מבינים מה זו אחריות, מה זו חברות, ואיך פועלים במסגרת יחסי כוח . הפעלת הכוח הפכה להיות חלק מדפוס החיים שלנו . לעיתים היא ברירת המחדל הראשונית שלנו, והיא גם מעצבת את הרטוריקה שלנו . אפשר להסביר למה, אפשר להצדיק, אפשר לסנגר, אך חשוב שנתבונן נכוחה : המלחמה היא חלק מאיתנו, המלחמה מעצבת אותנו . איננו שוחרי מלחמה כלל ועיקר, אך השלמנו עם קיומה בחיינו כגזרת גורל . אנו חיים עם המלחמה בשלום – איזה משפט פרדוקסלי . אולם האם זה אכן גורלו של דורנו ? האם אכן לנצח נאכל חרב ? ואולי ישנה דרך אחרת לפנינו מאשר דרך המלחמה נלי אגסי, השמש צורבת את קירות הלב בזהב , ,2007 תצריב, הודפס וראה אור על ידי סדנת ההדפס, ירושלים
|
|