|
|
עמוד:62
62 | אופקים יש בשיח המשיחי-לאומי הזה משום תמונת נגטיב לשיח משיחי-לאומי אחר, זה שהגיע מצד שמאל באמצע שנות הת שעים . תהליך השלום מול הפלסטינים נתפס אז, גם על ידי- כותב מאמר זה, כאפשרות אמיתית להביא לסיום הסכסוך בין ישראל ובין העולם הערבי והמוסלמי, כפתרון כולל שישנה מן היסוד את מצבה של מדינת ישראל, שישים סוף לעשרות שנות סכסוך ויפתח דף חדש . תפיסות אלה רווחו בקרב אנשי שמאל רבים, ואף החווירו אל מול תפיסות קיצוניות יותר של אלו שסברו שהסכם אוסלו לא מרחיק לכת באופן מספק . אישים בולטים בשמאל היש ראלי, כגון יצחק לאור ועמירה הס, קבעו אז כי הסכם אוסלו- הינו ״הסכם כניעה״ מצד הפלסטינים, ושערפאת בוגד בח לום המדינה הפלסטינית העצמאית . החלום על הֶסְדֵר מושלם- הביא אותם לדחות את תהליך אוסלו, שלא היה מושלם מס פיק . גם אחרים ביקשו פתרון מהיר ומוחלט . בעוד רבין עצמו- היה מהוסס לגבי ההסכם מול עם ערפאת, המחנה שבחר בו היה משוכנע הרבה יותר ממנו שיש להתקדם במהירות לפת רון שתי המדינות . בלי להיכנס לפרטי ההסכם דאז ( אני עדיין- תומך בחלוקת הארץ וסבור שאין פתרון סביר אחר ) , התודעה המבקשת פתרון מהיר, ודאי וסופי מסמנת תפיסה מסוימת מאוד של המציאות, תפיסה שחסרונותיה ברורים . בין שופטים למלכים הדרישה לצדק – ולא רק לשלום – מאפיינת חשיבה אידיאולוגית, שבה העולם משמש קנווס רחב שעליו מציירים מציאות רצויה, ולא מרחב שבתוכו יש לחיות . צדק אינו מות רות, ואידיאולוגיות הן דבר רצוי וחיוני להתפתחות חברתית,- אולם יש בהן גם מן התנועה הנפשית שעליה דובר לעיל : הר צון לסוף, בקשת הנצח . דחיקת הקץ . הכינוי בישראל לתפי- סה כזו כבר הפך שגור וכמעט בנאלי : משיחיות . המשיחי הוא- אדם המבקש שינוי מוחלט במציאות, המאמין שיש לארגן את העולם על פי מודל אחיד וסופי . הכינוי נגזר מתוך תיאורים אוטופיים שמשרטטים את ימות המשיח, שניתנו, במקור, על ידי נביאי ישראל . אולם הנביאים מתארים גם רצון לשחזר עבר שהיה ואינו, ממלכה שנחרבה : ממלכת דוד . רבות מה נבואות המשיחיות הן נבואות רסטורטיביות, לא אוטופיות,- וההבטחה שבאה בהן לידי ביטוי היא חזרה לעבר המוזהב, לימי דוד המלך . ואכן, דוד, בהיותו מלך ישראל, היה המשיח . המשיח השני למ עשה, שהרי שאול מָלַך לפניו . שניהם נמשחו למלוכה, וכאשר- דוד נמנע מהרג שאול, הוא מסביר זאת לאנשיו בכך שיהיה זה חטא בפני האל, שהרי ״מְשִׁיחַה׳ הוּא״ ( שמואל א׳ כד ז ) . המלך הוא המשיח, והמעבר אל המלוכה, באופן עמוק, הוא המעבר אל ימות המשיח, כלומר אל המשיחיות . המעבר הזה, כידוע, לא היה פשוט או מובן מאליו . המקרא, למעשה, מספר לנו על כמאתיים שנה שבהן ישבו בני ישראל בארצם ללא מלך . תקופה זו, הידועה כימי השופטים, הציגה מודל מסוים, לא-משיחי, של חיי ריבונות, ואף חשוב מכך : של תפיסה מדינית ומוסרית ייחודית . על פי הנרטיב המוצג לנו בתנ״ך, ימי השופטים הם תקופה המתאפיינת במחזוריות של עליות ומורדות במצבו החברתי והביטחוני של עם ישראל . העם חוטא, נכנס תחת שעבודו של עם אחר, זועק אל אלוהיו, וזה מושיע אותו בעזרת שופט או שופטת המובילים את ישראל לניצחון צבאי . כפי שכותבת חוקרת המקרא יאירה עמית, העם תופס ני צחונות צבאיים אלה כהופעה של יד ה׳, ועל כן תקופה זו- ספר שופטים הוא ספר נורמלי על אנשים נורמליים . הם חוטאים, הם זועקים לעזרה, הם נלחמים על חייהם, הם נהנים משנים של שקט וחוזר חלילה . אין כאן אוטופיה, לא שלום עולמי ולא דעת ה׳ שמכסה את הארץ . לא קץ הימים, אלא ימים
|
|