|
|
עמוד:90
90 | אופקים יושבים בני עמים שונים, שזכויותיהם הלאומיות מתנגשות . למעשה, בעיה זו היא מקרה פרטי של בעיה כללית יותר, הנו געת למקום של זהות קולקטיבית בעולם מוסרי ששׂם במ- רכז את הפרטים ואת אידיאל השוויון המלא ביניהם . לאור- אידיאל זה, מצב שבו המרחב הציבורי ״תפוס״ או ״צבוע״ על ידי זהות קולקטיבית אחת נתפס כמייצר עוול וחוסר צדק כלפי מי שלא משתייכים לזהות הקולקטיבית הזאת מבחינות מגדרית, דתית, גזעית, לאומית או אחרת . האידיאל המוסרי בן זמננו מדגיש את הצורך במתן קול ונוכחות שווים לכל פרט, כדי להבטיח תחושת שייכות שווה והזדמנות שווה לשגשוג . מימוש פומבי וציבורי של זהות קולקטיבית אחת, במרחב שיש בו מי שאינם שותפים לאותה זהות קולקטיבית, פוגע בהם כפרטים, אם פגיעה קלה ואם פגיעה חמורה יותר . על רקע תפיסה מוסרית כזו המחשבה הליברלית נדחקת על ידי הביקורת הפרוגרסיבית, וזאת כדי לפנות את המרחב הציבורי על ממדיו השונים מזהות קולקטיבית דומיננטית אחת, על מנת להבטיח שכל הפרטים – תהא השתייכותם הקולקטיבית האישית אשר תהא – ירגישו ויהיו שווים באמת . דגם מדינת לאום מניח, כמובן, את העדיפות של זהות קולק טיבית אחת במרחב הציבורי שהוא המדינה, ובכך הוא מייצר- לכאורה התנגשות בלתי נמנעת עם אידיאל הצדק המתואר . הדגם של היהדות הדיאספורית מציע כביכול פתרון לבעיה, בכך שהוא מפנה את הזהות היהודית הקולקטיבית מהמר חב הציבורי של הסדר המדיני, ומעביר אותה לממדים פרטיים- יותר . ואולם ספק אם ניתן באמת לגלגל את הממדים הקול קטיביים של הזהות האנושית לממד הפרטי, או לבטל בדרך- אחרת את המאפיינים המוציאים והמדירים היסודיים שלהם . דבר פשוט הוא שכל זהות מכוננת את עצמה על ידי בידול מן הזולת, והזהות הקולקטיבית מכוננת את עצמה על ידי בידול מקולקטיבים אחרים . בהיותה זהות קולקטיבית, היא זקוקה לביטוי במרחב הציבורי, על כל המשתמע מכך מבחינת מיכאל גיטלין, מיוצב ( Stabilized ) , ,1974 מראה הצבה מוזיאון תל אביב, אוצרת : אלן גינתון
|
|