|
|
עמוד:30
30 | אופקים ולילדיהם מעט אוכל, את ניסיונותיהם לשוב לבתיהם החרבים לחלץ איזה דבר בעל ערך – יודע שאין ביזוי גדול מביזוי המ תים והחיים במלחמה . - המלחמה היא מקום הכאב, מקור הצער והיגון שאין מהם מפלט, אין להם מרפא, ואין להם סוף ; שכול ההורים, בכי האלמנות, דמעת היתומים, צער האבלים, זעקת הפצועים ומ צוקת הפליטים . - המלחמה מערערת על בקשתנו לראות באדם ״צלם אנוש״ או ״צלם אלוהים״, מהות ייחודית שממנה נובעות נורמות מוס ריות מחייבות . המלחמה היא אישוש לתפיסה של פרויד, שעל- פיה התרבות האנושית היא מאמץ סיזיפי של האדם להציב חומה כנגד יצריו, חומה המתמוטטת בשעת פחד ומתפוררת בהינתן רשות למשחית להשחית . בלשונו של קאט ב״במערב אין כל חדש״ : ״האדם הוא בראש ובראשונה חיה, ורק אחר כך הוא מורח על זה קצת הגינות״ . המלחמה היא המקום האול טימטיבי שבו אדם הופך לאובייקט, לכלי המשרת תכלית . - אם יש קדושה, מלחמה היא האנטיתזה שלה, ההיפוך המוח לט . המלחמה היא מקום של טומאה, מקום של מוות, מקום- שצריך בו שמירה : ״כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָוְנִשְׁמַרְתָּמִכֹּל דְָּבָר רָע״ ( דברים כג י ) . החרב מחללת את הקודש : ״כִּי חַרְבְּךָהֵנַפְתָּ עָלֶיהָוַתְּחַלְלֶהָ" ( שמות כ כא ) , ואיש המלחמה מנוע מלהקים מקום של קדושה : ״כִּי דְָּמִים רַבִּים שָׁפַכְתָּ" ( דברי הימים א, כב ח ) . המלחמה מביאה להשכחת דעת טוב ורע, מטשטשת את אמות המידה המוסריות ומשבשת את שיקול הדעת המו סרי . גסות ותוקפנות הן ממהותה, והיא מקהה את ליבו של- אדם . הניסיון האוניברסלי מלמד כי השילוב בין אימת הקרב שבלב הלוחמים ובין עוצמת הכוח שבידיהם, מקשה ביותר את שמירת ההבחנות המוסריות . ככל שהמלחמה מתמשכת, כך הנפש מתקהה ומתקשה להבחין בין טוב לרע . לצערי, גם נפשנו שלנו ; איננו שונים מאחרים . המלחמה היא הסתר פנים, האל אינו נוכח בה . מי שנפל בח לקו לחוות מלחמה, נוכח כי שדה הקרב הוא מקום המקריות : - ההשגחה נעדרת, לכדור אין כתובת, המוות הוא אקראי . המ לחמה נותנת רשות למשחית להשחית, והוא, מעצם טבעו,- שרירותי ואינו מבחין בין צדיק לרשע . אך לא רק פני האל נעדרות, אלא גם פניו של האחר . הפחד, השנאה והכוח מעוורים אותנו מלראות את פני האויב, מל ראות את דאגתה של האם הפלסטינית לילדיה, את האב הפ- לסטיני המחפש מזון ומקלט למשפחתו, מלראות את חורבנם,- את אבלם, את אובדן כבודם . בדיוק על כך, על הסתר הפנים של האחר, על העיוורון שלנו, מבקשת זלדה לערער : הלא אב אחד לכולנו הלא אל אחד בראנו, למה נבגוד איש באחיו מדוע נשמיד זה את זה הלא התינוקות שמעבר לתעלה גם הם ששון לבני אדם, ששון לגפן ולתאנה, וגם שם זקנה שכואב ראשה, וזקן שסובל מחלי עיניים והולך בזהירות ברחוב עד אשר יגיע אל שער האופק, אל שער האין . ( ״רוח ההרים״ ; מתוך : ולאהוב את החיים בלב נשבר , עמותת זלדה ) למלחמה יש אוצר מילים, שפה משלה, שפת הכוח : לפרק, לנטרל, להשמיד, להרוג, לאבד, להרוס, לשטח, לתמרן, למוטט, לסגור מעגל, לנייד ; קרבות עזים, חילופי אש כבדים, הכר עה, ניצחון מוחלט, הותר לפרסום, מעורבים, פרימטר, מסדרון,- מי שראה, כמוני, את עיניהם החלולות של הנופלים, מי שהריח את ריח שׂערם החרוך, מי ששמע את זעקתם של הפצועים, מי שחזה בבית שזה עתה חרב, מי שחווה את פחדם של לוחמים – יודע שאין כיעור גדול מכיעורה של המלחמה
|
|