|
|
עמוד:89
אופקים | 89 כ כ ל ה ע מ י ם | א ו ר י ת מ ל כ ה פני עמים אחרים . ישראל המקראי הוא גוי ״כְּכָל הַגּוֹיִם״, עם אחד בין עמים רבים, אשר לו מעניק האל המקראי זכויות ספציפיות, עדיפות ספציפית על עמים ספציפיים אחרים, בה קשר היסטורי וטריטוריאלי מוגדר היטב . לא מדובר בהעדפה- קטגורית, שכן עמים אחרים נזכרים לצד ישראל כבעלי זכויות מקבילות ואף שוות בחלקות ארץ אחרות . בכל זאת, האל מגרש מפני ישראל את העמים הילידים של ארץ האמורי, ובהמשך גם את עמי כנען שמחכים מעברו השני של הירדן . האם בכך אין העמדה של ישראל כעליונים בהווייתם לפחות ביחס לאותם גויים הנדחים מפניהם ? הת שובה שמופיעה בספר ויקרא לשאלה זו מדהימה כשם שהיא- פשוטה : וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם אֶת חֻקָֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי וְלֹא תַעֲשׂוּ מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם . כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם וַתִּטְמָא הָאָרֶץ . וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם . ויקרא יח כו - כח אף שהוא בוחר לתת להם את הארץ, האל המקראי אינו מעניק לעמו מעמד עדיף המחסן מפני האפשרות של דחייה עתידית מן הארץ ואובדן הנחלה המובטחת . לאַדְנוּת בארץ ולהחזקת הבעלות עליה יש, על פי פסוקים אלו, תנאים ברורים : שמירת משפטי האל וחוקיו והימנעות מביצוע שורה של מעשים המ כונים ״תועבות״ . ואולם מה שחשוב יותר, אף שתנאי זה מופנה- לישראל לפני כניסתם לארץ, בעצם לא מדובר בתנאי שבא לעולם במיוחד עבורם ; זהו תנאי כללי החל על כל גוי, ובמובן המקראי של מילה זו – על כל עם . ככזה הוא חל גם על הגויים אשר החזיקו בעבר בארץ המובטחת, בטרם הגיעו אליה בני הקבוצה הישראלית . הם ישבו כאן, ועשו את התועבות האלה ; הארץ נטמאה, והקיאה אותם מתוכה . אותו גורל עצמו צפוי גם לישראלים אם ילכו באותו נתיב מפוקפק . המנגנון המאפשר לעם אחד לָדוּר בארץ ומסלק ממנה עמים אחרים טבוע בה כתכונה פיזית, מדעית כמעט, אדישה לזהות העם היושב בה . בדומה לשברים גיאולוגיים המכתיבים תנודות סיסמיות או להרכבי סלע המגיבים על החמצן באוויר, כך מגיבה הארץ על התועבות שמבצעים היושבים בה . * * * ההשוואה המלאה בין דגם הבחירה המקראי לזה החז״לי דורשת דיון מורכב, ולא ניתן יהיה למצותה ביריעה הקצרה שמאפשר המאמר הנוכחי . ואולם די בדברים שכבר ראינו כדי להדגים את קיומן של שתי גישות ברורות, האחת שבה יש ראל והגויים מופיעים כשקולים מבחינה אונטולוגית, המיוצגת- בספרות התורה, והשנייה שבה ישראל נהנים מעליונות אונ טולוגית על הגויים, המהווה ציר מרכזי בספרות חז״ל . בניגוד- למה שניתן היה לצפות, הדגם המניח שקילות אונטולוגית הוא דווקא דגם טריטוריאלי, ואילו הדגם המניח עליונות מובנית הוא הבסיס ללאומיות שבמרכזה לימוד התורה, כפי שעוצבה בטקסטים החז״ליים שהפכו להיות הבסיס ליהדות הרבנית עד ימינו . הארגון מחדש של תפיסת הבחירה בספרות הרבנית, המחסר ממנה את הדגש הקודם שהושם בריבונות בטריטוריה, אומנם מטשטש את פוטנציאל האלימות הפיזית כלפי בני עמים אחרים, אך בה-בעת הוא מייצר תפיסה שבה מי שאינם יהודים נתפסים כבעלי פגם יסודי באנושיותם . צדק, שלום ומדינת הלאום הקשר בין לאומיות לבין מוסר וצדק הוא מהשאלות הדוחקות והבוערות של זמננו . במערב הַשָּׂבֵעַהולכת ומתחדדת ההכ רה בקושי לקבוע מהו הדגם הצודק לחלוקת טריטוריה שבה- הדגם המקראי המציע לקולקטיב הישראלי להתקיים כעם בין העמים מכיר בלאומים אחרים כשווים באופן עמוק . חשוב מכך, התנתקות מהדגם הטריטוריאלי לטובת יהדות דיאספורית איננה ערובה ללאומיות צודקת יותר, או אפילו ליהדות מוסרית בכלל
|
|