|
|
עמוד:31
אופקים | 31 ה מ ל ח מ ה , ה ש ל ו ם ו א נ ח נ ו | מ א י ר ק ר א ו ס צירים . ככל שפה, שפת הכוח מעצבת את תודעת כולנו . היא אינה מוגבלת לשדה הקרב, אלא הופכת להיות שפה לחיים . המלחמה משפיעה על כל מרחבי החיים . היא עוטפת-כול ומ שעבדת-כול, מעצבת את מי שאנחנו ומי שאנו עתידים להיות . - אם מלחמה היא גורלנו, עלינו לקיים מדינת מבצר ספרטנית, שבה כל כוחות החיים והמשאבים הפיזיים, הכלכליים, הת רבותיים והרוחניים יהיו משועבדים לה . ההשלמה עם גזרת- המלחמה משמעה ויתור על כל משאלות הלב שבבסיס חזר תנו לציון : ויתור על ייעוד רוחני, חברתי, מוסרי או דתי, ויתור- על פריחה תרבותית, על שגשוג כלכלי . במקום להיות מקור השראה של דעת ורוח, של תורה מציון, במקום להיות חברת מופת, תהיה מדינת ישראל מצודת הישרדות, בית יוצר עולמי של תורות ואמצעי לחימה, ואנשיה – אנחנו וילדינו – למודי חרב . זה ותו לא . המלחמה מעצבת לא רק את החברה והמדינה, אלא גם את היהדות, והיא בעלת השפעה עצומה על השאלה לאן אנו מוליכים את המסורת שלנו . מקורות יהודיים משמשים אבני בליסטראות להצדקת מלחמה ללא גבולות, ותפיסות יהודיות משיחיות מניחות תשתית לעליונות יהודית ולמלחמה ללא קץ . ככל שאנו לא מוצאים דרך להיחלץ ממעגל האלימות, כך הולכת ומתעצבת בישראל יהדות אגרסיבית, המאמינה בשפת הכוח ; יהדות שאינה רואה את האחר, ומכחישה את היסודות ההומניסטיים שלה עצמה . אילו יעקב אבינו – שב לכתו לקראת עשיו היה ירא שמא ייהרג והיה מֵצר שמא יהרוג- ( בראשית רבה, עו ב ) – היה מופיע בשדה הקרב של היום, הוא היה נתפס כרך לבב . ״תתקדם, רבי יעקב, תתקדם״, כך היו אומרים לו . יש מי שהמלחמה יוצרת התפעמות בליבו, שמאמין כי ״כשיש מלחמה בעולם מתעורר כח המשיח״ ( הראי״ה קוק, אורות המלחמה, פרק א׳ ) , והניסיון ההיסטורי של הרג וחורבן אינו מערער את אמונתו . אבל בשש אחרי המלחמה אין משיח . אין בית, אלא חורבות ; אין נחמה, אלא שכול ; אין ריפוי, אלא צל קות בגוף ובנפש . גם אין בהכרח יותר ביטחון אחרי המלחמה- מאשר לפניה . וצריך לבנות מחדש את מה שכבר היה בנוי, ולשקם את מי שהיה שלם בגופו ובנפשו, עד לפעם הבאה, עד לכישלון האנושי הבא שישוב ויחריב חיים תוססים ועולמות בנויים . זה גורלנו כל עוד לא נמצא את הדרך להשתחרר מל פיתת המלחמה . - חוויתי מלחמות . ראיתי את כיעורן ואת מוראותיהן במו עיניי . בנפשי ובבשרי חזיתי . אינני פציפיסט, ברור לי שיש מלחמות של הכרח, ושכאשר קמים עליך להורגך, עליך להשיב מלח מה שערה . אך גם מלחמת הכרח היא כישלון אנושי . גם היא- מכוערת, גם בה יש הסתר פנים, אנטיתזה של קדושה, והיא מערערת על צלם אלוהים שבאדם . במלחמה מתרחשים גילויים ערכיים של אומץ לב, גבורה, רעות, מסירות ומנהיגות . אלה ראויים להערכה רבה, אך הם אינם משנים את כובד כיעורה . גם כללי המוסר של המלחמה, ובראשם המאמץ האנושי ההרואי – מן המוסריים ביותר בתו לדות האדם – לייסד עיקרון המבחין בין לוחם לאזרח, גם הם- אינם מוציאים את המלחמה ממהותה הברוטלית הכעורה . מה עוד שעינינו הרואות כי ככל שהמלחמה נמשכת, כך השמירה על כללים אלה נשחקת, לעיתים עד דק, והשחיקה מתורצת בהצדקות מוסריות . כך דרכה של מלחמה . אם זו המלחמה ואלה פניה, האין עלינו לפעול באופן נחוש למנוע אותה ? אם זה מחירה, היש למי מאיתנו שאלה על ההכרח לחתור לשלום ? האם אין עלינו לסרב בכל כוחנו לג זרת גורל זו ? - שלום שלום הוא השקט המשתרר בשדות לאחר ששכך שאון הקרב . הוא הנשימה שלאחר הפחד, הורדת הקסדה, השלת אפוד המגן, חליצת הנעליים, פיזית ונפשית . שלום משמעו להתבונן אל הנופים לא כתפאורה של שדה הקרב, לשמוח באור היום לא כתאורת הבמה של מרחב הל חימה, וליהנות מחשכת הליל לא מכיוון שהיא מסתור ומחסה . - השלום הוא האפשרות לא להידרך בהישמע רשרוש העלים, לא להיבהל לקול צווחה של ציפור . הוא התחדשות הופעת הטבע ומחזורו, צמיחה מחדש של הפרחים שנרמסו תחת שלשלאות המלחמה, והציפייה להופעתם שוב ושוב מדי שנה בעונתם . שלום הוא האפשרות לישון בלילה ללא החרדה הנלווית להודעה על ״חילופי אש כבדים״, שם קוד למוות . שלום הוא ההשכמה בבוקר מבלי לחכות בחשש כבד למהדורת החדשות של שש, כדי לשמוע את מי לקחה המלחמה הלילה, מבלי לשאת תפילה המבקשת – כמה נורא – שהשמות ש״הותרו לפרסום״ אינם ממכריי, מתלמידיי ומקרוביי . שלום הוא האפ שרות לעסוק בחיים עצמם במהלך היום, מבלי להתעדכן- ב״שלומה״ של המלחמה בכל מספר דקות . שלום הוא סופם של התסריטים המתרוצצים ללא שליטה במוחם של ההורים : איך תיראה הדפיקה בדלת, מי מהילדים זה יהיה, ומה יקרה אחר כך, ושל הפחד הקמאי מהלוויות ומ ביקורי תנחומים, שמא המוות מידבק . שלום הוא קיצם של- ההספדים שנכתבו בראשן של הנשים המצפות לשובם של בני
|
|