|
|
עמוד:88
88 | אופקים אחרים הדומים לה, סַמן זהות חדש זה נכרך בתפיסתם של חכמים בהבחנה אונטולוגית בין העם המוסרי, הראוי על פי טבעו הנעלה לקבל את התורה, ובין אחרים הנחותים ממנו על פי טבעם באופן חסר תקנה . נראה שמדובר בתפיסה שגם אם אינה גזענית כמשמעותו של מושג זה בתקופה המודר נית, הרי היא קרובה לכך מאוד בהיותה מבוססת על הנחה- של טבע פגום העובר בתורשה . יש להדגיש כי בעת העתי קה תפיסה גזענית זו לא הייתה מיוחדת ליהודים : גם ההב- חנה בין היוונים לברברים, או כעבור זמן בין העם הרומי לכל- יתר העמים, משקפת תפיסה דומה של עליונות מוסרית של הגוף הפוליטי ״שלנו״ על פני כל האחרים . החשוב לענייננו הוא שתפיסה גזענית זו קשורה באופן עמוק בעיצוב מחדש של רעיון הבחירה ובמעבר מתפיסת בחירה המשוקעת בארץ ובטריטוריה, שאותה ירשו חז״ל מן המקרא, לתפיסת בחירה חדשה הממוקדת בחוק ובתורה . * * * מדוע בעצם המדרש כורך את רעיון מתן התורה עם עמדה גז ענית כלפי אומות העולם ? האם לא ניתן היה לעשות את אותו- מעבר לתפיסת בחירה חדשה מבלי לטעון שאומות העולם האחרות הן נחותות ובזויות לעומת ישראל ? מעבר להשפעה שהייתה בוודאי לתפיסות גזעניות שאפיינו את רוח התקו פה, נדמה שקשר גורדי זה בין התורה ובין העליונות המוס- רית הישראלית איננו מקרי . במובן מסוים הוא נובע מהרצון- לשמר את היהדות כזהות לאומית למרות אובדן הטריטוריה . כפי שראינו, המדרש מציג את התורה שהוצעה לכל אומות העולם כשקולה לסדר פוליטי-מוסרי ; כזה שכל אומה הייתה צריכה לחשוק בו בעצם . לכן הוא מדגיש את איסורי הרצח, הגזל והניאוף כמגדירים את התורה, ולא מצוות אזוטריות יותר, כגון איסור לבישת כלאיים או הדלקת אש בשבת . הצגת התורה כשקולה לסדר פוליטי-מוסרי מעולֶה חיונית כדי להציג את הייחוד הלאומי היהודי כבר-השוואה לסדרים פוליטיים אחרים, שאם לא כן, היה החוק היהודי מוּעָד לעבור רדוק ציה בלתי נמנעת לאוסף מנהגים, שהיום היינו רואים אותם- כמייצגים דת, תרבות או אפילו פולקלור בלבד . אם הארגון היהודי אינו מסוגן של תפיסות לאומיות אחרות, אם הוא אינו נמצא איתן באותו מישור, הרי בכך הוא מאבד ממילא את אופיו הלאומי . מנגד, הצגת הסדר הפוליטי-המוסרי המעולה הזה כשמור לישראלים בלבד, חיונית בדגם החז״לי לשמירת גבולות הלאומיות היהודית, המובחנת מקבוצות לאומיות אח רות . עמדות אוניברסליסטיות של התורה אפשריות, כמובן,- והן קיימות גם בספרות חז״ל, אך מעצם טיבן יש והן יתקשו להסביר כיצד תוכל התורה לשמש כיסוד מגדיר של הקבוצה היהודית בלבד . תפיסה של היהדות כמערכת חוק מוסרית, כמובן, איננה הת פיסה היחידה שמעודדת גזענות . זו יכולה להתיישב היטב גם- עם תפיסה טריטוריאלית של הלאום, כפי שאנו רואים לא אחת בימינו . גם במקרה זה אין מדובר בחידוש מודרני ; למ עשה, כבר בימי הבית השני רווחו תפיסות טריטוריאליות- של הלאום היהודי שהיו גזעניות . על רקע זה מעניין במיוחד לראות שהדגם הטריטוריאלי, כפי שהוא מעוצב בספרי התורה ( להבדיל מחלקים אחרים של הספרות המקראית ) , חף מגזע נות כזו . מסקנה זו עולה באופן ברור מכמה וכמה פרשיות מק- ראיות, כגון זו המתארת את מסעם של בני ישראל בקרב הע- מים הקרובים בדרכם לכבוש את הטריטוריה שהובטחה להם : - וַיְדַבֵּר ה׳ אֵלַי לֵאמֹר . אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת גְּבוּל מוֹאָב אֶת עָר . וְקָרַבְתָּמוּל בְּנֵי עַמּוֹן אַל תְּצֻרֵם וְאַל תִּתְגָּר בָּם כִּי לֹא אֶתֵּן מֵאֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן לְךָיְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי לוֹט נְתַתִּיהָיְרֻשָּׁה . אֶרֶץ רְפָאִים תֵּחָשֵׁב אַף הִוא רְפָאִים יָשְׁבוּ בָהּ לְפָנִים וְהָעַמֹּנִים יִקְרְאוּ לָהֶם זַמְזֻמִּים . עַם גָּדוֹל וְרַב וָרָם כָּעֲנָקִים וַיַּשְׁמִידֵם ה׳ מִפְּנֵיהֶם וַיִּירָשֻׁם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם . כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִבְנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר אֲשֶׁר הִשְׁמִיד אֶת הַחֹרִי מִפְּ נֵיהֶם וַיִּירָשֻׁם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם עַד הַיּוֹם הַזֶֶּה . וְהָעַוִּים- הַיֹּשְׁבִים בַּחֲצֵרִים עַד עַזֶָּה כַּפְתֹּרִים הַיֹּצְאִים מִכַּפְ תּוֹר הִשְׁמִידֻם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם . כד קוּמוּ סְַּעוּ וְעִבְרוּ- אֶת נַחַל אַרְנֹן רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָאֶת סִיחֹן מֶלֶךְחֶשְׁ בּוֹן הָאֱמֹרִי וְאֶת אַרְצוֹ הָחֵל רָשׁ וְהִתְגָּר בּוֹ מִלְחָמָה- דברים ב, יז - כד בדברים אלה האל המקראי מצווה על ישראל להימנע מת פיסת ארצם של בני עמון ומואב, ירושתם ונחלתם . הוא מס- ביר כי בני מואב זכאים לפני האל לנחלתם, אחרי שהשמיד- מפניהם את הזמזומים שישבו תחתם . גם בני עשיו כמותם ראויים לארצם, ועל כן השמיד האל מפניהם את החורים . בין סבך העמים התובעים נחלה באזור צפוף זה, היחידה המיועדת לבני ישראל היא דווקא ארץ האמורי . לא ארץ פנויה מאדם, אלא ארץ מיושבת, אך דין יושביה להיוָורֵש מפני ישראל . אם כן, במסגרת חלוקת הנחלות האל בוחן בתשומת לב את גורלם של העמים השונים ואת משפטם הראוי, לאלה מזכה ולאלה מחייב . הרעיון שאחד העמים האלה נידון להיות מגורש ומסו לק מארצו שלו מפני עם אחר, המועדף בעיני אלוהי ישראל,- אומנם קשה לעיכול במונחים של מוסר ליברלי, אך הוא אינו רעיון גזעני . קווי המתאר של רעיון זה אינם כרוכים בעדיפות אונטולוגית של הישראלים או בעליונות עקרונית שלהם על
|
|