|
|
עמוד:58
58 | אופקים מכל הצדדים . מה תפקידם של מנהיגים דתיים וקהילתיים בשימת הלב ובהפניית הזרקור אל ערכים דתיים, שיכולים לקחת חלק בהתמרת הסכסוך או סוגיות במסגרתו ? האם קה לים רחבים בציבוריות הישראלית – כמו הקהילות המסו- רתית, המסורתית-מזרחית, החרדית, הדתית-יהודית – יכו- לים להיות אלו שיובילו לשינוי דווקא מהמקום הזה ? מה יהיה- מקומם של אזרחי ישראל הערבים / פלסטינים, היכולים להביא לשיח קולות דתיים אחרים, מוסלמים ונוצרים ? באילו דרכים יכולות חשיבה מחדש ומעורבות של קולות חדשים אלה לפ תוח פתח לסוג אחר של שיח שיביא עימו אפשרויות חדשות ? - תפיסה רווחת מאוד היא שהסכסוך באזורנו הוא סכסוך דתי, ולכל הפחות סכסוך שבו התנגשות ערכים דתיים והשקפות עולם הנעוצות בדת מלבה ומחריפה את הסכסוך . קולות אח רים, לרבות קולותיהם של מנהיגי דת ואנשים מאמינים, רואים- בערכים משותפים לדתות ובנקודות השקה ביניהן את הפוט נציאל להניע חשיבה מחודשת על עתיד אחר לכולנו . בשטח- כיום פועלים אנשים המבקשים לעורר חשיבה דתית-אמונית בנושא . דוגמאות למאמצים זהירים אלו כוללות שחקנים המ ציעים לפתח את הזהות האברהמית כבסיס משותף לשני הע- מים והדתות וכפרדיגמה תיאולוגית אפשרית לקידום מציאות- אחרת . דוגמאות אחרות נוגעות לעיסוק זהיר ומתפתח בחברה החרדית על אודות התשובה וההנחיה התורנית לסוגיות הכ רוכות בסכסוך ובעתידו . - : התמודדות עם טראומה החברה בישראל והעם היהודי נטו- עים בסיפור ההיסטורי, כעם בתפוצות וכעם במדינת ישראל, בערבוביה של טראומה על טראומה, כולל שנים של מאבקים אנטישמיים ורדיפה אלימה, שנים של טרור, פיגועים ומלח מות, שואת העם היהודי, וכמובן אירועי השבעה באוקטובר,- ששבים ומחיים את טראומות העבר . קשה מאוד לדבר על תהליכי שיקום והחלמה כאשר הטראומה עודנה בתהליכי היווצרות והעמקה, כאשר חטופים טרם חזרו הביתה והשבים והשבות מספרים סיפורי אימה, המחזירים לתקופות אפלות קודמות בהיסטוריה . באותה העת, בחברה הערבית והפלסטי נית הסיפור הזהותי העובר מדור לדור הוא סיפור של אובדן,- כיבוש, סבל, כאב ומאבק לאורך עשרות שנים, שעם תוצאות המלחמה הנוכחית, ההרג וההרס בעזה, מסתכמים בטראומה קולקטיבית מתמשכת ומעמיקה . האם לחברה בישראל יש כלים וכוחות, והאם בשלה העת, ליצירת מרחבים לעיבוד הכאב והטראומה ולהכרה בהם כת נאי הכרחי לכל עתיד שייבחר להמשכו של הסכסוך – כחלק- ממסע החלמה, שיקום וניסיון להתמודדות אחרת ? איך תוכל החברה בישראל להתמודד עם הטראומה הקולקטיבית בעי דן של שיסוי ופילוג עמוקים כל כך ? ואולי דווקא התמקדות- בתהליכי הריפוי וההכרה היא כשלעצמה משימה משמעותית ובלתי נמנעת לא פחות מהצורך בדיונים רציונליים באפש רויות, בסוגיות ובפתרונות ? - כיוון פעולה אחד, צנוע, מפנה זרקור אל ארגוני נשים ואל תפ קידם החשוב בעיסוק בטראומה וביצירת כלים של חשיפת- אמת, לקיחת אחריות, מחילה והתנצלות . בדיוני קבוצות נשים בישראל בנושא הסכסוך, מושמים על השולחן ערכים של צדק, חמלה ושלום – בסדר היררכי כזה או אחר – ולכן קידום עי סוקן של נשים בנושא יכול להיות אולי פתח להתמודדות עם- העבר גם במקרה שלנו . לכיוון זה יצטרכו להצטרף, כמובן, מנ גנוני פעולה נוספים ומגוונים מכלל שכבות החברה ומאפייניה . - שיח פנים-ישראלי בין הקבוצות השונות בחברה על מחירי המלחמה והחלופות העומדות בפני ישראל – נראה כיום רלוונטי מאי-פעם, ודומה שמדינה חפצת חיים אינה יכולה להרשות לעצמה שלא לקיים אותו . נוקב וכואב ככל שיהיה – שיח זה הוא לב ליבה של היכולת להכריע בין החלופות השונות העומדות בפנינו
|
|