|
|
עמוד:25
אופקים | 25 ה ג י ו נ ו ת ע ל מ ש מ ע ו ת ה ש ל ה ת ק ו ו ה | א ב י ש ג י א הרות אסון : אין בהן אמון באדם והן נעדרות מחויבות לקיום אנושי ריאלי . דברי הרמח"ל עלולים להוביל את האדם לאובדן בוחן המציאות, וממילא – להכריע אותו, למלא את ליבו בייאוש ולהסיר ממנו אחריות להיסטוריה ולחברה הריאליות . כאן שוב ניכרת שבריריותה של התקווה . התקווה אינה שול חת את האדם אל מעבר לריאלי, אל אופק מטאפיזי ואוטו- פי . אולם היא גם אינה מחויבת להיות בת-מימוש עקרוני . בני- אדם ממשיכים להאמין בתקווה גם אם אינה נראית אפשרית, ואין הדבר הופך את נשיאת התקווה להונאה או לזיוף . לאמיתו של דבר, לצד התקווה הריאלית, המכוונת להשגת תכלית מסוימת, והתקווה המטאפיזית, המסורה לאל, מצויה גם תקווה אחרת, יסודית, שאינה מתייחסת למושא כלשהו . תקווה מסוג זה כונתה על ידי גודפריי "תקווה בסיסית", אולם אני מעדיף לכנותה "תקווה ראשונית", שכן היא משקפת יסוד ראשוני בקיום האנושי, את היות האדם יש מקווה . 16 התקוות של בני אדם שונות, כותב סארטר, אבל התקווה הראשונית, המכונה אצלו "תקווה מוחלטת", נוכחת בכל תקווה ריאלית מסוימת . 17 התקווה הראשונית מכוונת את דרכי התנהלותו של האדם בעולם ואת תודעתו העצמית . היא ביטוי לאופק העתידי הפ תוח תמיד בפניו ולחירותו המוחלטת . תקווה ראשונית היא- אמירת הן לחיים, והיא מאפשרת לאדם לחוג מעל החיים ובתוכם ולעצבם באמצעות תודעתו ושיפוטיו . התקווה אינה מרפה מהאדם, היא בוקעת מתהומות קיומו . כל עוד הוא חי הוא יש מקווה, מייחל וחולם . התקווה הראשונית מולידה תק ווה ריאלית ומחזקת אותה : "קַוֵּה אֶל ה' חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָוְקַוֵּה- אֶל ה'" ( תהלים כז יד ) . תקווה ראשונית אינה לידה מחדש או שבר בחיים, היא אבן יסוד של חיים אנושיים, המיוסדת על הסירוב האונטולוגי של האדם להיות רק מה שהוא כבר . ביטוי מופלא לתקווה זו מצוי בשירו של שאול טשרניחובסקי "אני מאמין", המציג את תק וותו הראשונית של האדם – אמונתו באדם, בהיות עם בני- אדם אחרים : שַׂחֲקִי, שַׂחֲקִי עַל הַחֲלוֹמוֹת, זוּ אֲנִי הַחוֹלֵם שָֹח . שַׂחֲקִי כִּי בָאָדָם אַאֲמִין, כִּי עוֹדֶנִּי מַאֲמִין בָּךְ . 16 . ראו : 64 . Joseph J, Godfrey, A Philosophy of Human Hope , Dordrecht 1997, p . 17 . סארטר ולוי, תקווה עכשיו , עמ' 28 . כִּי עוֹד נַפְשִׁי דְּרוֹר שׁוֹאֶפֶת לֹא מְכַרְתִּיהָ לְעֵגֶל-פָּז, כִּי עוֹד אַאֲמִין גַּם בָּאָדָם, גַּם בְּרוּחוֹ, רוּחַעָז [ . . . ] שַׂחֲקִי כִּי גַּם בְּרֵעוּת אַאֲמִין, אַאֲמִין, כִּי עוֹד אֶמְצָא לֵב, לֵב תִּקְוֹתַי גַּם תִּקְוֹתָיו, יָחוּשׁ אֹשֶׁר, יָבִין כְּאֵב . תפיסות המפרשות את המציאות מבעד לעדשה תיאולוגית ומטאפיזית נשענות על שלילת הקיום האנושי . הן הרות אסון : אין בהן אמון באדם, והן נעדרות מחויבות לקיום אנושי ריאלי . דברי הרמח"ל עלולים להוביל את האדם לאובדן בוחן המציאות, למלא את ליבו בייאוש ולהסיר ממנו אחריות להיסטוריה ולחברה הריאליות
|
|