|
|
עמוד:19
אופקים | 19 מ פ ת ד ר כ י ם ל פ ו ל י ו י ק ה ש ל ת ק ו ו ה | ג ב ר י א ל א ב ן צ ו ר טענו כי אין אפשרות לקיום של שלום בין צרפת לגרמניה – תחילה בשל הבדלי דת, ועם התקדמות החילון, מטעמים לאומניים וגזעניים . כיום ההפרדה היחידה בין המדינות היא שלט דו-לשוני על אחד הגשרים החוצים את הריין, המברך את העוברים והשבים . אירופה המערבית נתפסת כיום כיחידה תרבותית מגוב שת, המאכלסת עמים שוחרי שלום ששומרים על יריבותם- ההיסטורית רק במגרשי הכדורגל . שלווה זו נראית כה רחוקה מאיתנו, עד כי לא פעם היא זוכה להסברים מהותניים כוזבים, כמו השוני במזג האירופי או בתרבות הדתית . ברם עלינו לזכור כי רק במאה הקודמת נטבחו באירופה כמאה מיליון בני אדם, רובם משום שראו עצמם חלק מקולקטיבים יריבים שלעולם לא יוכלו לחיות יחד . כיום הרעיון של זהות אירופית משותפת הפך לקונצנזוס החוצה מחנות פוליטיים . תמורה זו לא התחו ללה בעקבות נס משמיים, אלא מפני שהזהות האירופית נבנ- תה באופן מכוון ובקפידה על חורבות מלחמת העולם השנייה . - היא פרי יצירתה של הנהגה נבונה שידעה כי אירופה זקוקה הן לחזון והן למוסדות . היא זקוקה למורשת, אך גם ל"צוואה", למתווה מחשבתי שיבטיח את המשכיותה . ואולי אין צורך להרחיק עד אירופה . מי כיהודים יודע את כוחו של חלום כאשר הוא מוצב כיעד וכאשר נבנים המוסדות הראויים להגשמתו . "כל מעשה אדם – יסודו מחלום וסופו לחלום : בנפשו יביא חלומו", כתב חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל . במציאות האירופית של שלהי המאה התשע-עשרה נראה חזונו של הרצל הזוי לאין-שיעור מהשאיפה הצנועה שאני מייחל לה כיום – חיים בשלום ובביטחון, בנחת ובש גשוג . אנו מסוגלים לפחות לדמיין חיים כאלה, ולו כפנטזיה : - חיים שבהם החרדי אינו מאיים על החילוני ולהפך, חיים שבהם שמרנים ופרוגרסיביים חולקים מוסדות משותפים . אפשר אף לדמיין חיים בשלום ובשותפות עם הפלסטינים – אם בשתי מדינות, אם בקונפדרציה או בכל מתווה אחר שיבטיח שמירה על כבוד האדם, שוויון ושלום . עודנו מסוגלים לדמיין ולחלום . אך אם איננו רוצים שחלום זה יהפוך ל"אוצר אבוד", שומה עלינו להשקיע כעת בכתיבת ה"צוואה" – בשרטוט מפת דרכים מפורטת ובבניית המוסדות האיתנים שיאפשרו לחזון זה להתגשם ולהפוך למציאות מו חשית ובת-קיימא . - גבריאל אבן צור הוא עמית מחקר במכון הרטמן ודוקטורנט בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית .
|
|