|
|
עמוד:67
אופקים | 67 פ י ר ו ר י נ ח מ ה נ ח ב א י ם | כ נ ר ת ס מ ו א ל-פ ו ל ק תחושותיי, על הצורך ב"תורה חדשה" . אני זוכרת את הצורך להחליט אילו ספרים לקחת איתי מהבית, וכמה קשה היה למצוא ספר שמרגיש לי רלוונטי . הספרים שבעבר היו עבורי עוגן ונתנו לי חיות, נראו פתאום רחוקים כל כך . גם בזה היה פתח להתחדשות הקשר, להתחדשות הלימוד, אך נדרשו המ תנה וסבלנות, מרחק ורצון . עם הזמן נזכרתי עד כמה לימוד- התורה נותן לי תחושת בית בעולם של זרות וקושי . הורות פיג'מה של רשעים ( לאביב ) הִתְרַפַּקְתָּ עַל הַפִּיגָ'מָה הַכְּחֻלָּה שֶׁקָּנִיתִי לְךָ בְּמִבְצָע . אַתָּה אוֹהֵב בַּדִּים רַכִּים וַחֲמִימִים . אַחַר כָּךְ הִתְלַהַבְתָּ מִן הַדְּמוּיוֹת הַמֻּדְפָּסוֹת עָלֶיהָ : "אֵיזֶה כֵּיף שֶׁקָּנִית לִי פִּיגָ'מָה שֶׁל רְשָׁעִים ! " לֹא לְזֶה הִתְכַּוַּנְתִּי . אֲבָל רָאִיתִי אוֹתְךָ, מְבַקֵּשׁ לִינֹק כּוֹחָם, וְהִתְפַּלַּלְתִּי שֶׁהָעוֹלָם יַצְלִיחַ לְהַלְבִּישׁ אוֹתְךָ בַּדֵּי רַכּוּת וְהַגַּנָּה כְּשֶׁלֹּא יִהְיוּ לִי . בממ"ד בשמחת תורה מצאתי את עצמי בפעם הראשונה מפ סיקה לנסות להרגיע את קולות הילדים שאומרים לי, "אמא,- יכול להיות שנמות" . משפטים שנהגתי לומר – "אנחנו במקום בטוח" – מתוך אמונה שהם נכונים יחסית, איבדו את משמ עותם . אני מבינה שיכול להיות . יכול להיות שנמות . ההורות- מתערערת . ההבטחה המרחפת בחוזה הבלתי כתוב בין הורים לילדיהם, שנגדל את ילדינו במקום בטוח, ההבטחה הזאת הופרה . גם כאן אנחנו מחפשים מה יוכל להחליף באופן כלשהו את ההסכמים הישנים, לבנות הורות שנותנת ביטחון מסוג אחר . אני לא חושבת שיש הדרכת הורים לדבר הזה . משמאל : סחלב בבית משפחת אור בקיבוץ בארי כשהוא נמצא מוטל בין שברי החלונות . מימין : הסחלב פורח כחצי שנה לאחר הטבח במוזיאון הרצליה לאמנות, ערוגת בארי ( ראו עוד במסגרת נפרדת ) . צילום : ניבי להבי
|
|