|
|
עמוד:38
38 | אופקים משיח : תקווה ופחד "בעבור היהודים", כותב ולטר בנימין, "כל שנייה בזמן היא שער שדרכו עשוי המשיח להכנס" . 2 בעיניו המשיחיות אינה חזון או תהליך היסטורי, אלא כוח שפועל כנגד זמנה הרציף והאחיד של ההיסטוריה, פורע וסותר אותה בהבטחה ובת ביעה מתמדת להיות טובה משהינה . זה אינו חזון אסכטולוגי- לאחרית הימים, אלא אתגר אתי מתמיד הדורש מההווה לתקן בעתיד את שברי העבר . המשיח הסמוי שחי באחורי ראשנו חולם תמיד על האפשרות של מחר טוב יותר וער לאחריותו כלפיו, ועל כן הוא מהפכן מתמיד שמסרב לקבל את המציאות כהווייתה הפגומה ולהשלים עם קלקוליה של ההיסטוריה . המשיחיות, כפי שמסבירה ז'וליה קריסטבה, איננה משא לת לב, ציפייה פסיבית או ודאות שאננה, והיא אינה ערובה- לבאות, להבנת מהלך ההיסטוריה או ידיעת אחרית הימים . המשיחיות גם אינה תוכנית, יעד, פרויקט או חזון פוליטי שיש לחתור בכל מחיר למימושם . תחת זאת, המשיחיות היא אתגר מתמיד, משימה המחייבת עמדה ביקורתית כלפי העתיד, שבי רה של מעגליות ההיסטוריה והפרתה, פריצה אל אופק אחר- ובריאה מתמדת של אפשרויות חדשות . 3 המשיחיות אינה מתארת את דמותה של הארץ הברוכה שעוד ממתינה לה תגלות, אינה מוסרת את קואורדינטות מקומה או מדווחת- על מועד ההגעה אליה, אלא רק מבטיחה את קיומה התמידי מעבר לאופק . הפתיחות כלפי הבאות היא גם פתיחות כלפי עצמנו, כלפי האפשרות להיוותר עצמנו באמצעות השתנות והתהוות מתמידות . האמונה בבריאתה המתמדת של המ ציאות פותחת בפני ההיסטוריה את האפשרות לתיקון ובפני- בני-האדם את האפשרות לתקנה . דרידה כינה זאת "משיחיות נטולת משיח" ותיאר אותה כמ בנה מופשט של אמונה, שאינו ספציפי לתוכן של דתות או- דוקטרינות שונות, אלא מתבטא בפתיחות רדיקלית אל האפ שרויות האין-סופיות והבלתי-צפויות שמביאים עימם הבאות . - המשיחיות אינה התכלית המקובעת של ההיסטוריה, אלא האופן היצירתי, הפתוח והמתהווה שבו אנו מעניקים תוח . לת לתנועת זמן 4 לכן, לדידו המשיחיות אינה ודאות דוגמ-- טית, אלא היפוכה הקיצוני שכן רק באי-ודאות, בבלתי-צפוי, 2 . Walter Benjamin, Theses On The Philosophy Of History , in : Illuminations : Essays and Reflections , ed . by Hannah Arendt, p . 264 1969, . 3 . ז'וליה קריסטבה, זרים לעצמנו , רסלינג, תל אביב, 2009 . 4 . דרידה כינה זאת "טליופואזיס" ( téléiopoèse ) , הלחם של ,tele - ios מתן תכלית, עם ,poesis יצירה : Jacques Derrida, Politiques de l'amitié , Paris : Galilée, 1994, p . 50 . 5 . שם, עמ' 46 - 47 . בבלתי-מדוד, בבלתי-שקול ובבלתי-נשלט, בדבר הסמוי מה עין, נמצאים הברכה והסכנה, התקווה והפחד, החירות והאח- ריות . "מה היה העתיד", שואל דרידה, "אילו החלטה הייתה- ניתנת לתִכנות, אילו הסיכון, האי-ודאות או הוודאות הבלתי- יציבה, חוסר-הביטחון של ה-'אולי', לא היו מרחפים בעתיד כפתח אל הבאות ? " 5 כל עוד העתיד פתוח יש תקווה אך גם המשיחיות מבקשת לתקן את העולם הזה, ואילו המשיחנות – להחריבו לטובת אחד שיבוא במקומו . הראשונה מחפשת סליחה וכפרה על פגיעות העבר, בשעה שהאחרונה עיוורת, מבקשת עליהן נקמה . הפרוגרמה הפוליטית המשיחנית חותמת את העתיד, בזמן שהמשיחיות פותחת את ההווה אל אופק של אפשרויות
|
|