|
|
עמוד:35
אופקים | 35 ע ל ת ק ו ו ה ו א מ ו נ ה | א ס ת ר פ ל ד וֶאֱמוּנָה כָּל זֹאת וְקַיָּם עָלֵינוּ" . זוהי הצהרה של התחייבות לקבל את מה שייאמר מעתה ואילך כאמת, יציב וקיים . המילה "אמונה" מסמנת אפוא יציבות ואיתנות : "אמת ויציב" . אמונה היא עמוד התווך המחזיק את הבניין . אמונה היא אקט של בחירה, אין היא נתמכת בבניין אלא תומכת אותו . אין זו "ציפייה ( חיובית ) שמשהו טוב יקרה" . גם אין זו ציפייה "שלי לית" . אמונה אינה עוסקת בציפיות . "וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא- הַשָּׁמֶשׁ" הוא תיאור של מעשה אמונה : עומד משה ומחזיק בידיו המורמות את ישראל, ואין להרפות . במונחים מודרניים יותר, "תקווה" היא צורה של רצון המ כוון אל העתיד, ואילו "אמונה" היא רצון המכוון אל ההווה . - אם תקווה היא "ציפייה שמשהו טוב יקרה", אמונה היא בחי רה בעמדה מנטלית בהווה . לעיתים הכוח-המדמה אינו יכול- לראות תמונה ברורה של העתיד . אין תנאים לוודאות, גם לא לוודאות עתידית . תנאים חיצוניים אינם מספיקים, אינם מהווים עמודי תווך לבניין . ההבדל בין שני המושגים הללו, "תקווה" ו"אמונה", מתבהר והולך, כמדומני . "תקווה" היא ציפייה, היא עיסוק בעתיד, היא חיפוש אחר נחמה-שבתקווה . החיפוש אחר נחמה הוא חיוני לנפש ואי אפשר להימנע ממנו, אבל אין הוא מהווה תנאי מס פיק לחוסן, כי בהיעדרה של תקווה מופיע ייאוש . מוטב אפוא- לנוע בזהירות על הרצף שבין תקווה לייאוש, להניח בתוכו ספק שימתן את התנועה בין הקצוות . "אמונה" היא עמידה יציבה מתוך מודעות . משה ידע שאם יישמטו ידיו יובס ישראל, על כן לא שמט אותן . אהרון וחור סייעו לו, וידיו היו אמונות עד בוא השמש . כל לוחם מכיר את העמדה הנפשית הזאת, וידיו אמונות . חוסן אינו נובע מעובדות ואינו תלוי בציפיות . הוא עניין של בחירה . הוא נובע מן הידי עה שבניין זקוק לעמודי-תווך, ועמודי התווך הללו אינם נמ- צאים בעתיד אלא בהווה, והם אנחנו . ואת תקוותנו נשאב מן- הבחירה להיות יציבים כעמודי תווך, לעמוד איתן, להחזיק את הבניין . הגבול בין תקווה לאשליה הוא חדיר, ממש כאותה חומה שהייתה אמורה להפריד בין ישראל לעזה . על החומה לא הופקדו שומרים, לא ביום ולא בלילה, והיא לבדה לא תסכון . לכן אני מפקידה שומרים על הגבול שבין תקווה לאשליה . שמם הוא "ספקות" אסתר פלד היא פסיכולוגית וסופרת .
|
|