|
|
עמוד:57
אופקים | 57 ב ש ב י ל י ה ת ק ו ו ה ה ע ב ר י ת | ח נ ה פ נ ח ס י ועוד יש לדייק : התקווה הדרושה לנו כציבור איננה גאולה לעתיד לבוא, אלא טוב אפשרי הנראה לעין . כלומר, בימים אלה אין די ברעיון הגאולה בחלוף הדורות, רעיון המוכר כל כך ליהודים . ההבטחות על אודות "נצח ישראל" מתחייבות כי היהדות והעם היהודי ישרדו, כפי ששרדו אלפי שנים, אבל בה- בעת רומזות כי ייתכן שהמדינה היהודית והיהדות הישראלית שעליה מושתתים חיינו אולי לא יהיו חלק מההישרדות הזאת . לא די לנו בגאולה כזו . המעגל והרוח מה מקומה של תרבות בתהליך הנצרך והחמקמק של הֲפָחַת תקווה ? את "שיר שמח", המוכר יותר כ"גם אם ראשנו שח", כתבו יעקב אורלנד ומרדכי זעירא בשנת 1954 לבקשתו של ראש הממשלה דאז משה שרת . שרת ביקש להפיג את האבל הציבורי שהציף את הארץ בעקבות הטבח של שנים-עשר נו סעי האוטובוס במעלה עקרבים, והם כתבו : "אִם גַּם רֹאשֵׁנוּ- שַׁח / וְעֶצֶב סוֹבְבָנוּ – / הָבָה וְנִתְלַקַּח / מִן הַשִּׂמְחָה שֶׁבָּנוּ" . "שיר שמח" הפך חלק מפס-הקול הישראלי גם בדורות שא חריו, נדמה שבשל האיכות החסידית מרוממת הנפש שיש בו . - אולם כאשר מבינים את ההקשר שבו נכתב, מתפענח הכוח הטמון בו . אין בו ניסיון להכחיש את המציאות או להבטיח עתיד ורוד . השמחה איננה באה מן החוץ, היא מתלקחת למ רות המציאות ובזכות המעגל וקול השירה העולה ממנו, ""מִן- הַשִּׂמְחָה שֶׁבָּנוּ" . השיר מודע לדכדוך – "אֲבוֹי לַמִּתְיָאֵשׁ" – אבל מסרב לו בכוח : "הַלַּיְלָה יֵשׁ לִשְׂמֹחַ ! ", ללא נימוק . יש בשיר גם הבטחה שנדמה שהמעגל מממש אותה ברגעי המ חול : "הַלַּיְלָה יִגָּאֵל / כָּל מִי, כָּל מִי שֶׁנְּשָׁמָה בּוֹ, / הַי, הַי, / כָּל- אִישׁ בְּיִשְׂרָאֵל - / נִיצוֹץ שֶׁל נֶחָמָה בּוֹ ! " . החריזה של יִגָּאֵל ו- יִשְׂרָאֵל מניחה את הקשר ההדוק ביניהם . המטאפורה של האש שזורה לאורך השיר – הָבָה וְנִתְלַקַּח ; עֲלֵה וּבְעַר כָּאֵשׁ וְהַדְלִיקֵנוּ כֹּחַ ; נִיצוֹץ שֶׁל נֶחָמָה בּוֹ – ומבטאת את האמונה בשותפות, ברוח שמניעה אותה ובאפשרות להדליק את האש מתוכנו . 4 מבט מן ההווה אולי יראה בשיר כתיבה "מטעם", בצו הוראה מגבוה, שזרה מאוד לחיינו כעת ( כפי נתקשה לדמיין כיום הוויה ישראלית שבה הגיוני, למשל, שלכל חַיִל תהיה להקה צבאית משלו ) . ועדיין, עולה המחשבה : מי ייתננו מנהיגים שעסוקים במצב רוחו של העם לאחר פיגוע ומכירים ביכולתה של התרבות למלא בכוחות . מכל מקום, זוהי עוד עדות לכך 4 . מעניין להשוות זאת למחול הדורות, "מחול מסדה", בפואמה "מסדה" של יצחק למדן : "כֹּף, עוֹלָם, רֹאשְׁךָקֵרֵחַ / לִמְחוֹלֵנוּ הַגּוֹאֵל / אֱלֹהִים בַּמַּעְגָּל אִתָּנוּ / יָשִׁיר : 'יִשׂרָאֵל ! '" . שמקור המימון של היוצר, קהל היעד שלו או עמדתו הפולי טית אינם מנבאים את איכות היצירה ואת האופן שבו תתקבל . - ב- 1937 יצרה הכוריאוגרפית אלזה דובלין ( 1906 - 1998 ) את ריקוד העם המוכר "ושאבתם מים בששון" . דובלין, ילידת גר מניה, נפצעה כאשר נאצים חיבלו בבמה שעליה הופיעה . היא- נמלטה לארצות הברית, ובהמשך עלתה ארצה והקימה את המחלקה למחול באקדמיה למוזיקה . מילותיו של הנביא ישעיהו "וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשֹׂון מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה" ( ישעיהו יב ג ) מתרגמות את הזמן – כלומר את הישועה העתידית – למרחב, וכך מעמידות תמונה מופלאה של שתייה לרוויה בהווה ממעיין העתיד . השילוב בין מילות הרגע שבו צועקים החיילים לחטופים "עברית עברית" הוא רגע לו ייחלה הציונות המעשית, אבל בה – בעת גם רגע אחד – העמי, המזכיר כי רק בישראל תוכל לשגשג תרבות עברית, כזו שתחילתה בתקשורת בין חטוף לחייל המחלץ אותו, אך שואפת לחיי רוח עבריים גבוהים
|
|