|
|
עמוד:82
82 | אופקים יוֹתֵר מִדַּאי אִי אֶפְשָׁר שֶׁאֵין גּוֹזְרִין גְּזֵירָה עַל הַצִּבּוּר אֶלָּא אִם כֵּן רוֹב צִבּוּר יְכוֹלִין לַעֲמוֹד בָּהּ, דִּכְתִיב : "בַּמְּאֵרָה אַתֶּם נֵאָרִים וְאֹתִי אַתֶּם קֹבְעִים הַגּוֹי כֻּלּוֹ" ( מלאכי ג, ט ) . אֶלָּא כָּךְאָמְרוּ חֲכָמִים : סָד אָדָם אֶת בֵּיתוֹ בְּסִיד וּמְשַׁיֵּיר בּוֹ דָּבָר מוּעָט . . . עוֹשֶׂה אָדָם כׇּל צׇרְכֵי סְעוּדָה וּמְשַׁיֵּיר דָּבָר מוּעָט . . . עוֹשָׂה אִשָּׁה כׇּל תַּכְשִׁיטֶיהָ וּמְשַׁיֶּירֶת דָּבָר מוּעָט . . . בהכרעה על עיצוב הזיכרון הלאומי האחריות דורשת לבחון אם רוב העם יכול לעמוד בכך . הצעת הפרושים מציבה סטנ דרט בלתי אפשרי, ואין בה קיום אלא ליחידים . ההצעה הח- לופית של רבי יהושע, המתאימה לרבים, דוחפת את האבלים- להיפרד מן הצער ולפנות אל עבר השגרה והחיים . יתר על כן, הוא אף מעודד אותם להעז ולציין רגעים שמחים ומשפח תיים משמעותיים ללא רגשות אשמה, אולם "בכל עצב יהיה- מותר" . 5 הרגעים החגיגיים נחגגים בכל הודם, אך משולב בהם היעדר מינורי, המטיל זרקור של אור ומודעות על חוסר השל מות שבעולם בעקבות החורבן . בית חדש ייקנה ויסויָד, אולם- "אמה על אמה" בו תישאר גלויה ותזכיר את העבר ; סעודות מפוארות סביב אירועים חגיגיים ייחגגו ברוב עם, אולם תיגרע מהן מנה שתסב את תשומת הלב לחסר ; תכשיטי הנשים ייע נדו בהדר, אולם לא במלאות . - האמוראים, שטורחים על העברת הרעיונות למישור הקונקר טי ועל פירוטם, מצרפים לרשימה אירוע טרנספורמטיבי נוסף- – נישואים . אפר שרפת המקדש המושם בראש חתנים, או בגרסה שלנו – שבירת הכוס בחופה, מסמלים גם הם את זיכ רון האובדן ואת היעדר השלמות, שביב של צער דווקא ברגעי- הפלגת השמחה . הרגעים הטרנספורמטיביים הם גם רגעי ההנצחה באבלות אישית ומשפחתית . לפי הצעתו של רבי יהושע, מוות במ שפחה אינו גוזר על המשפחה אלמנות ויתמות נצח . המתים- שוכנים לצד החיים, בלי לפגום בחיותם . אולם דווקא ברגעי שמחה, בהתכנסויות משפחתיות, בחגים, בהתחלות חדשות, בטקסי מעבר – מוזכרים הנפטרים, מועלים זיכרונות עבר, משתלבים האין והיש, העבר והעתיד . דגם זה להתמודדות עם חורבן שכיח מאוד גם בחברה היש ראלית העכשווית, בעיקר אל מול סבל החטופים . החיים אינם- נעצרים לחלוטין, וכחברה, אין אנו מונעים מעצמנו שגרה ואף 5 . משלי יד, כג . חגיגות . אולם בעודנו חוגגים את ליל הסדר עם משפחותינו, אנו משאירים כיסא ריק המייחל לשוב החטופים ; בעוד אנו חיים את חיינו, חזנו מעוטר בסיכה צהובה וצווארנו בדסקית "הלב שלנו בעזה" ; אנו עורכים תפילות וכנסים, אך משלבים בהם מילות הנצחה וזעקה ; רחובותינו הומים אדם, אך בקרן כל רחוב תמונות נופלים וחטופים, שמא יסורו חלילה מתוד עתנו, שמא נסכין עם היעדרם . "שגרת החירום" משלבת בין- הרגלי היום-יום לבין המחאה על כי העולם נטול שלמות ועל החסר הזועק לשמיים . דגם שלישי : התאבדות פסיבית לאחר פירוט השיחה בין רבי יהושע לפרושים, מוסיפים עורכי הסוגיה את תגובתו של רבי ישמעאל בן אלישע – תנא מוקדם לרבי יהושע, אשר שימש, לפי תיאורו בספרות חז"ל, ככוהן גדול במקדש ונהרג כאחד מעשרת הרוגי מלכות . תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע : מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ דִּין הוּא שֶׁנִּגְזוֹר עַל עַצְמֵנוּ שֶׁלֹּא לֶאֱ כוֹל בָּשָׂר וְלֹא לִשְׁתּוֹת יַיִן, אֶלָּא אֵין גּוֹזְרִין גְּזֵרָה- עַל הַצִּבּוּר אֶלָּא אִם כֵּן רוֹב צִבּוּר יְכוֹלִין לַעֲמוֹד בָּהּ . וּמִיּוֹם שֶׁפָּשְׁטָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה שֶׁגּוֹזֶרֶת עָלֵינוּ גְּזֵירוֹת רָעוֹת וְקָשׁוֹת וּמְבַטֶּלֶת מִמֶּנּוּ תּוֹרָה וּמִצְוֹת, [ . . . ] דִּין הוּא שֶׁנִּגְזוֹר עַל עַצְמֵנוּ שֶׁלֹּא לִישָּׂא אִשָּׁה וּלְהוֹלִיד בָּנִים וְנִמְצָא זַרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ כָּלֶה מֵאֵלָיו . רבי ישמעאל מבחין בין מה שהיה ראוי להיות ובין המציאות הריאלית . התגובה הראויה לחורבן, ועוד יותר מכך – לגזרות הרומיות האוסרות על לימוד תורה ועל ברית מילה – היא הפסקת הקיום היהודי כעם וכיחידים . רבי ישמעאל אינו מבקש הפסקה אקטיבית של החיים, אלא הימנעות מנישואים ומלידה, ובעקבות כך הפסקת קיומו של העם וכליה שלו . הוא קובע כי עולם שאין בו אפשרות לקיומה של זהות יהודית מו בחנת, להעברת המסורת מדור לדור, אין לחיות בו . אך נדמה- שיותר מכך – זוהי תגובה אנושית רגשית ופסיכולוגית שאינה מעוניינת לחיות בעולם שאחרי קטסטרופה, בעולם שבו חרב הבית, בעולם שבו מתפרקות המסגרות המייצבות . כך הגיבה סבתי, צפורה הספרי, לאחר השואה, כשביקשה שלא להביא ילדים לעולם ששולט בו הרוע, וכנגדה ניצב סבי, שהסביר שצעד כזה יסייע למטרות הצורר . כך לפי התלמוד, ביקש לע שות גם עמרם, אביו של משה רבנו, שגירש את אשתו לאחר-
|
|