|
|
עמוד:24
24 | אופקים שעניין אותנו היה איך עוזרים זה לזה, עכשיו, ומי צריך מה : מי צריך אוכל, מי צריך נעליים, מי יצא בפיג'מה מהבית ואין לו בגדים, איך שולחים לחיילים אפודים וקסדות, ואיך תומכים במשפחות החטופות והחטופים . פתאום אחרי כל השנה הנו ראה שהייתה, התפרצו בינינו אהבה וערבות עצומות . - במוצאי שבת שמחת תורה, הטלפונים שקיבלתי לא היו רק ממשפחת העם היהודי, אלא גם ממשפחת החברה הישרא לית . טלפונים שקיבלתי מחברתי שייח'ה אבתסאם והשות- פים המוסלמים והנוצרים שלי, ששאלו איך אפשר לעזור, ומיד- הביעו שאט נפש, צער עמוק וסולידריות . באותו יום הופיעו בינינו מחדש משפחת העם היהודי ומשפחת החברה הישרא לית . זה היה רגע טרגי, טראומטי ונורא, שהלוואי שלא היה- קורה, אבל ברגע המבחן הזה קיבלתי חזרה את המשפחה שלי . אנג'לה : התמונה שאת משרטטת, תמר, יפהפייה, ואני רוצה להצטרף אליה ולחלוק עוד תחושה של שינוי עמוק שקרה לי . בשבת שאחרי שבעה באוקטובר דרשתי לפני חברי הקהילה שלי, ובאופן שהיה עבורי בלתי צפוי – גם אנשים רבים בי שראל צפו בה ברשת . שלושה שבועות אחר כך הגעתי לבי- קור בארץ, והאנשים הכי לא צפויים בירכו אותי על דבריי . - מהביקור הראשון שלי בארץ בגיל שש-עשרה היו לי יחסים מסובכים עם ישראל, כי ידעתי שבישראל המשפחה שלי לא תיחשב משפחה יהודית, עם האמא הלא-יהודייה שלי ועם פנים כמו שלי . גם עובדת היותי יהודייה ליברלית-רפורמית לא הוסיפה לכך . אז כשהגעתי לישראל, ופתאום רב חרדי אמר לי, "שלחתי את הדרשה שלך לתלמידי הישיבה שלי", זו הייתה חוויה מרגשת . במשך רוב הביקור שלי בישראל עיניי היו מוצ פות דמעות, מהרבה סיבות . אבל אחת מהן הייתה שלראשו- נה הרגשתי תחושת שייכות, הרגשתי שאני יכולה לתרום את- תרומתי הקטנה לסיפור של העם היהודי גם בישראל, באופן שעד כה חשבתי שאפשרי רק באמריקה . אני שומעת אתכן וחושבת כמה זה יפה . אבל בעצם, זה כבר שייך לעבר . אנחנו שוב רואים את הבקיעים : תגרה בגלל הנחת תפילין בתל אביב, אלימות אפילו כלפי משפחות החטופים . ולכן השאלה שלי היא איך מחזיקים ומשמרים את הערבות ההדדית הזאת ? תמר : כבר אלפיים שנה זאת הבעיה הגדולה ביותר של העם היהודי, שאנחנו נכשלים בה שוב ושוב . לא סתם חכמים חזרו שוב ושוב על חשיבות הערבות ההדדית ואהבת כלל ישראל, נטע ליבר שפר, הורה בוחנליה, ,2011 שמן על בד
|
|