|
|
עמוד:18
18 | אופקים מכן כל אחד מהם הציג את עצמו, וחקרתי קצת על משפחתם . "בסוף, זה הכי מעניין", אמרתי, "סיפורים של אנשים" . "אותי זה לא מעניין בכלל", אמר יעקב . "אז מה כן ? " שאלתי . "צה"ל . זה מה שמעניין אותי . אני קורא כל חומר שיש על צה"ל" . הייתי המום . כשיצאנו משם באותו הערב, כל מה שאירע מילא את ראשי . המאמץ האינטלקטואלי העצום להצדיק את האי-התגייסות בתמהיל של מדרשים, פסוקים, סיפורים ומעשיות, שכולם מתחברים בסוף למערכת קשרים אישיים ולמבנה חברתי שקשה מאוד לשנותו . אין בזה צדק, וכך זה לא יוכל להימשך . ויותר מכול חשבתי – כמה חכם אתה, יעקב ! בחור חכם באמת . אנחנו, ישראל, צריכים אותך לא רק כלוחם . אנחנו צריכים את השכל שלך בחברה, בכלכלה, במדע . וחשבתי גם כמה בזבוז חריפות אתה מוציא על כל קוץ וקוץ של הצטדקות והסבר למה לא להתגייס לצה"ל . חבל, כי גם תורת החיים על רוחב היקפם צריכה אותך, יעקב . תמונה חמישית חיילי הפלוגה שלי באים מרחבי החברה הישראלית . גיאוגרפית, חברתית, דתית ופוליטית . עברנו לא מעט יחד – מלחמת לב נון השנייה, המבצעים, תקופת הקורונה – אבל שירות כזה- צפוף ואינטנסיבי לא היה לנו מעולם, והתקרבנו מאוד . אבל במלחמה הזאת נוספו לי, למרבה ההפתעה והזכות, חב רים ערבים-פלסטינים מקרב עובדי מד"א במחוז ירושלים . - אחד מהם, עומָר, הפך לשותפי הקרוב, היום-יומי . איש מק צוע נדיר ורגוע, שבשום רגע בעייתי – רפואי או אישי – לא- איבד עשתונות . שום תורם כעוס ( בצדק או שלא בצדק ) לא הצליח לערער את הנעימות השלווה שלו . הרבה נכתב על שי לוב הידיים בעולם הרפואה בין יהודים לערבים . אין ירושלמי,- ואולי ישראלי בכלל, שלא מכיר זאת מקרוב . המלחמה הזאת העמידה ומעמידה את השילוב הזה למבחן יום-יומי . הסיפו רים על המידע שהיה ברשות מחבלי החמאס על הבתים של- תושבי העוטף ועל יישוביהם, ושבאמצעותו נחל מסע הרצח האכזרי שלהם הצלחה כה גדולה – העלו מאוד את רף החשד . יובל שאול, פורטרט שלי עם עצמי, ,2009 הדפסת תלת מימד d ,3 צילום : רון קדמי
|
|