|
|
עמוד:67
אופקים | 67 א ר ב ע ה נ ת י ב י ם ל ר י פ ו י | א ב י ד ב ו ש שיר מרובע הניסיון לאמץ את הראייה, ובזמן שעין אחת מסתכלת בנקב ההווה, להצליח להביט עוד קדימה, אל העתיד – דורש שימוש בהשראות ובמודלים שמחוץ לזמן . דוגמה להשראה כזו היא פסקה אחת של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, המופיעה בחי בורו 'אורות הקודש' . הרב קוק מרחיב בה רעיון אמיץ של ספר- הזוהר, המתאר את אלוהים כשיר המורכב מארבעה יסודות, שיר שיכול להיות יחיד, כפול, משולש או מרובע . זהו מעין "אחרי הכול אתה שיר" של הזוהר, המנסה לתפוס את מי ומה שאין לומר את שמו . הרב קוק משרטט בדבריו ארבעה נתיבים שנהיה חייבים לצ עוד בהם כדי לתקן את הנפש הפצועה והגוף המנוקב, את- האדמה רווית הדמים ואת השמים השותקים . אולי ארבעה נתיבים אלה יעמדו לנו לרפואה כנגד ארבע ה"שכבות" של השבעה באוקטובר, על האימה והמוות שהביאו איתן . בלימוד מעמיק של הטקסט, במסגרת בית המדרש לרבנות ישראלית במכון הרטמן והמדרשה באורנים, יכולנו לזהות את המקומות שבהם הקולות הללו מסרבים להתמזג ואת האפש רויות הגלומות בוויכוח ביניהם לצד החיבור השלם . - יש שהוא [ האדם ] שר שירת נפשו , ובנפשו הוא מוצא את הכול, את מלוא הסיפוק הרוחני במילואו . ויש שהוא שר שירת האומה , יוצא הוא מתוך המ- עגל של נפשו הפרטית, שאינו מוצא אותה מרוח בת כראוי ולא מיושבת ישוב אידיאלי, שואף למ- רומי עוז, והוא מתדבק באהבה עדינה עם כללותה- של כנסת ישראל . . . ויש אשר עוד תתרחב נפשו עד שיוצא ומתפשט מעל גבול ישראל, לשיר את שירת האדם , רוחו הולך ומתרחב בגאון כללות האדם והוד צלמו . . ויש אשר עוד מזה למעלה ברוחב יתנשא, עד שמתאחד עם כל היקום כולו , עם כל הבריות, ועם כל העולמים, ועם כולם אומר שירה . . . ויש אשר עולה עם כל השירים הללו ביחד בא גודה אחת, וכולם נותנים את קולותיהם, כולם- יחד מנעימים את זמריהם . . . שירת הנפש, שירת םהאומה, שירת האדם, שירת העול , כולן יחד מת- מזגות בקרבו בכל עת ובכל שעה . הרב קוק מציע תמונה הרמונית של ארבעה יסודות וקולות המתמזגים לשלמות אחת : שירת הנפש האינדיווידואלית, השירה הלאומית, השירה האנושית והשירה הקוסמית . אני רוצה לטעון שללא מגוון הקולות הללו יחד – לא תהיה תקו מה לתיקון שאנחנו מבקשים לַנגב המערבי בפרט, ולחברה- הישראלית כולה . הניסיון לזעוק קול אחד בלבד מבֵּין האר בעה, ולהחריש את הקולות האחרים, יפגע בכולנו . במקרה- הטוב נחזור להתנגשות העמוקה של שישה באוקטובר, לאחר כמעט שנה של מחאות והפיכות . את המקרה הרע אני אפילו לא רוצה לדמיין . שירת העצמי הפגיעה של השבעה באוקטובר ריסקה את שאריות האמון במערכות המדינה שעוד נותרו לתושבי הנגב המערבי . הש עות שחווינו ללא מדינה, ללא צבא, היו טראומטיות . הן פגעו- באמת הבסיסית, שהביאה להקמת מדינת היהודים : "לעולם לא עוד ! " השקפה שלא רואה אותנו כחלק מהאנושות וחלק מקהילת המזרח התיכון, על אף כל המורכבויות והאלימות שמופנית כלפינו — מוותרת לגמרי על קיום ערכי . היא הופכת אותנו לעוד שבט שרוצה לשרוד ומאמין רק בכוח ובאכזריות
|
|