ישראל של מחר: מאמנה של מוסכמות לאמנה של שאלות

עמוד:13

אופקים | 13 י ש ר א ל ש ל מ ח ר | ד נ י א ל ה ר ט מ ן מתקתקת . היא התפוצצה בשבעה באוקטובר, והמשך התעל מות ממנה מהווה סכנה לביטחון העולם . - בשבעה באוקטובר חוותה החברה הישראלית את מידת תלו תה בידידיה שברחבי העולם והפנימה עד כמה היא נשענת- עליהם, הן מבחינה צבאית והן בזירה הבין-לאומית . הפער בינינו ובין מדינות העולם בהבנת משמעויותיו של השבעה באוקטובר הוא אתגר ביטחוני וקיומי . חזון שתי מדינות לשני עמים, הנתפס כהכרח פוליטי עבור ידידינו בעולם, הוא הסיוט של רבים בחברה הישראלית . האם ניתן לגשר על פערים אלו, וכיצד ? האם יש שיח כל שהו על פתרון הסכסוך שהחברה הישראלית מוכנה לשקול- לאמצו ? ח . שאלת יהדות העולם בשבעה באוקטובר הרגשנו לבד, הרגשנו חשופים ופגועים . ידי דינו בעולם נעמדו לצדנו, ומעל כולם – יהדות העולם שנעמדה- דום בהזדהות, מתוך כאב עמוק, ומיד התגייסה לפעולה . היא הפעילה את כל קשריה הפוליטיים למעננו וגייסה משאבים עצומים כדי לספק לצבא את החוסרים ולאפשר, בבוא הזמן, את שיקום ההרס באזור העוטף . בשבעה באוקטובר חשנו את הערבות ההדדית בין כל יהודי העולם, הרגשנו את המשמעות העמוקה של "עם ישראל חי" . הציונות, הרואה במדינת ישראל את תקומת העם היהודי, תמיד לקחה לעצמה את תפקיד המצילה בעת צרה . כפי שנו סח בחוק יסוד : ישראל הבית הלאומי של העם היהודי, אנו- האחראים לשלומם של יהודי העולם, אנו עיר המקלט עבור אלו מהם שנמצאים בסכנה . בשבעה באוקטובר גילינו עד כמה אנחנו פגיעים והבנו כי הקשר בינינו ובין יהדות העולם הנו דו-כיווני . אך הקשר של יהודי העולם עם ישראל אינו מתמצה בכך שהם שם עבורנו בעת צרה . למרות העובדה שהם רואים בגולה את ביתם, הם מבקשים למצוא בישראל יחס של הכרה וכבוד כלפי זהותם ויהדותם . חוק השבות מאפשר לכל יהודי באשר הוא לעלות ארצה, אולם אין מנגנון חוקתי, המבטא כבוד כלפי יהודי שאינו חפץ לעלות ארצה אך מעוניין בהכרה של מדינת ישראל ביהדותו, ברבניו ובתרומתו לזהות היהודית העכשווית . האם היהודי הישראלי, האמון על שמירתה של ישראל כבית הלאומי של העם היהודי, יוכל למצוא דרך לחלוק את ביתו עם שאר העם היהודי ברחבי העולם ? האם הערבות בין יש ראל ליהדות העולם, שהורגשה באופן כה עוצמתי בשבעה- באוקטובר, יכולה להיות מנוף לברית חדשה ? מה יהיה אופייה של ברית כזו ? חדש ימינו כקדם שנת 2023 הייתה שנה מורכבת . מצד אחד, היא הייתה שנה של פירוד פנימי ודה-לגיטימציה הדדית . אולם בו-בזמן בשנה זו התאחדו חלקים גדולים מהעם סביב נושאים ערכיים ומהותיים, הנוגעים לעתידנו כמדינה יהודית דמוקרטית . בשנת 2023 גילינו שהסכנה המהותית לקיומנו אינה שוכנת בגבולות המדינה ומעבר להם, אלא במדיניות ובחוקים המעצבים את חיינו בתוך הגבולות הללו . במשך תשעה חודשים דיברנו דמו קרטיה . דיברנו זכויות אדם ומוסר, דיברנו דת ומדינה, דיברנו- זכויות מיעוטים . דיברנו שמירה על החלש – קשישים, חולים, עניים . ואז הגיע שבעה באוקטובר . אם לא נקדיש משאבים ותשומת לב לצורכי הביטחון של יש ראל – לא נוכל לחיות כאן . אך אם נדאג רק לצורכי הביט- חון – לא יהיה לנו עתיד . שאלות מהותיות רבות לא נפתרו- בשבעה באוקטובר, שאלות על זכויות אדם, זהות וערכים, על מהותנו כמדינה יהודית דמוקרטית, על פערים כלכליים ועדתיים ועל חולשות מערכתיות בתחומי החינוך והבריאות . הדיון בכל השאלות הללו נדחה, אך הן לא באו על פתרונן . לטובת ישראל של מחר אנו חייבים למצוא כוחות לחשוב על העתיד . איך לומדים מאירועי השבעה באוקטובר, אך לא נותנים להם להגדיר את סדר יומנו הערכי והזהותי – אולי מעל לכול, זוהי שאלת השאלות של אמנת השאלות החדשה . הרב ד"ר דניאל הרטמן הוא נשיא מכון שלום הרטמן .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא