|
|
עמוד:33
אופקים | 33 ח ז ר ה ל ה י ס ט ו ר י ה ה י ה ו ד י ת | ת ו מ ר פ ר ס י ק ו ממילא יִדחַק לאחור מאבקי דת-ומדינה, אולם גם מבחינות אחרות קו השבר בין דתיים לחילונים יקהה . הישראלים מרגישים יהודים יותר, והתחושה הזאת תתורגם לסובלנות רבה יותר כלפי הדת היהודית בכלל, וכלפי האור תודוקסיה בפרט, שנתפסת כשומרת המסורת . חילוקי הד- עות לא נשכחו, והממשלה הבאה, שתצמצם את הייצוג הדתי- ( הממשלה הנוכחית היא בעלת השיעור הגדול ביותר אי-פעם של יהודים שומרי מצוות – יותר ממחצית ) , תצטרך כנראה לצמצם גם את התקציבים שהוקצו לחרדים, כי ישראל לא תוכל לשגשג מבחינה כלכלית בלי תיקון העניין . אבל שינוי רחב יותר במה שנקרא ה"סטטוס קוו" הדתי והממלכתי יצ טרך לחכות . - בנוסף, ישראל תחווה גל של חזרה בתשובה . גל כזה התרחש לאחר טראומת מלחמת יום הכיפורים, ויש להניח שכעת הוא יהיה אף גדול יותר . השבר באתוס הציוני גרם אז לרבים לחפש משמעות וזהות בנתיבים אחרים . כעת אותו אתוס נשבר שוב, ואף באופן חריף יותר, ולכך נוספת אותה חזרה אל ההיסטו ריה היהודית, שהרי בניגוד למלחמת יום הכיפורים, הקורבנות- לא היו חיילים במוצבים ראשונים, אלא משפחות בבתיהן . מבחינה מספרית לא יהיה מדובר בעניין משמעותי, אולם זו תהיה תופעה חברתית ותרבותית שהדיה יהיו רחבים, ואשר תדחוף את החברה הישראלית עוד יותר לקראת ההתחשבות באינטרסים של שומרי המצוות ואל תפיסה פוליטית יהודית אתנוצנטרית . מנקודת המבט של אקטיביזם חברתי, יש לצפות לשפע של יוזמות ומפעלים שינסו לרומם את הרוח הציבורית על ידי הצבת אידיאלים ויעדים חברתיים שאפתניים . ניתן, למשל, להעריך שעמותת "אחים לנשק", שנוסדה כקבוצת התנגדות אזרחית לממשלת נתניהו האחרונה והפכה לקבוצת תמיכה המסייעת לצה"ל ולאזרחים המפונים במהלך המלחמה, תיקח על עצמה יוזמות חדשות ותנסה אף היא להטעין את הציונות בחיים חדשים . לצד יוזמות כאלו, אפשר להעריך שהציבור הציוני-דתי ייטול על עצמו שוב "לרומם את רוח האומה", כנראה על ידי הגדלת נוכחותו בערים חילוניות עם מפעל הג רעינים התורניים שלו . ניתן לצפות גם לבניית יישובים דתיים- חדשים סביב רצועת עזה ( בהנחה שלא יתאפשר לבנות אותם בתוך עזה, וגם לא יהיה רצון להשתלב בקיבוצים ההרוסים, אך החילוניים, בעוטף ) . עוד יש לצפות להגברת הפעילות סביב הר הבית, אשר הפך בשני העשורים האחרונים לאפיק משיחי חלופי למפעל ההתנחלויות . כעת הרצון בפתרון פלא מיידי ידחוף עוד רבים אל ההר . במקביל לכל המגמות הללו, החזרה אל ההיסטוריה היהודית יוצרת גם הזדמנות לרתום את הקשר הרגשי המחוזק לזהות היהודית לטובת יצירת זהות יהודית לאומית, רפובליקנית וליברלית, שעשויה להוות חלופה לזהות יהודית דתית עבור יהודים חילונים . אין כאן צעד חדשני – מהלך כזה הרי עומד בתשתית התנועה הציונית . זהות יהודית לאומית, המדגישה את המשך היהדות דווקא בלאומיות ובממלכתיות הישרא ליות, ולא בעבודת השם או בהלכה, חדלה להוות חלופה חיה- עבור רוב הישראלים החילונים מאז שנות השבעים ( אולי למעט יחידים כא . ב . יהושע, וחריגותו בנוף הישראלי מעידה על מצב השאר ) . אם ארגונים כ"אחים לנשק" – התנועה הח ברתית הגדולה, המרשימה והאפקטיבית ביותר שקמה בציבור- היהודי החילוני זה עשורים – ידגישו שפעולותיהם נעשות לא רק מתוך נאמנות למדינה, אלא גם מתוך נאמנותם ליהדותם, עשויה להיות לכך משמעות שתחרוג מההתפתחויות בשנים הקרובות ותציג דרך חדשה-ישנה להיות יהודי ציוני בישראל . הישראלים מרגישים יהודים יותר, והתחושה הזאת תתורגם לסובלנות רבה יותר כלפי הדת היהודית בכלל, וכלפי האורתודוקסיה בפרט, שנתפסת כשומרת המסורת . חילוקי הדעות לא נשכחו, אבל שינוי רחב יותר במה שנקרא ה"סטטוס קוו" הדתי והממלכתי יצטרך לחכות
|
|