|
|
עמוד:26
26 | אופקים מחליטים שהם מתגייסים לצבא, או שהם יוצאים להאכיל חיילים בבסיסים . המילה "משבר" – כמו שלימדה אותי המו רה שלי ממכון הרטמן, מלילה הלנר-אשד – מתארת בחלק- מהפסוקים במקרא שרפרף לידה . המשבר נותן הזדמנות למ שהו חדש להיוולד . אני חושבת שזה עומד להיות המבחן הג- דול ביותר שלנו, אבל עלינו להזכיר לעצמנו שזה הייעוד שלנו . - לרגעים כשאתן מדברות על שבעה באוקטובר, הוא נשמע כמו רגע נהדר : גילינו בו מחדש את אהבת ישראל ואת הערבות ההדדית, נפתחו לנו פתחים למערכות יחסים חדשות . אבל שבעה באוקטובר הוא גם הנורא מכול . פגשנו את הרוע הכי נורא שיש . איך אנחנו אמורים עכשיו לרצות להיות אור לגויים ? ואיך אנחנו יכולים להאמין באדם אחרי מה שחווינו, ומה שאנחנו עדיין רואים וחווים עם החטופות והחטופים שבשבי ? איך בונים מחדש את האמון בבני אדם ? אנג'לה : אנחנו אוהבים לחשוב שאנשים הם בעלי אישיות טובה וקבועה . אם מישהו שחשבנו שהוא אדם טוב עושה משהו רע, אנחנו מחליטים שזאת הייתה "נפילה" רגעית, או שבעצם עכשיו התגלה האופי האמיתי שלו, ולמעשה הוא אדם נורא ומקרה אבוד . אבל האמת היא שבני אדם הרבה יותר מורכבים מזה, ואני לא חושבת שהאופי שלנו הוא דבר קבוע . כן, ראינו את הפנים של הרוע הטהור והאפל ביותר שיש, ואני לא מתכוונת להעניק לזה תירוצים וסיבות, אבל אני גם רוצה לומר שבני אדם, בוודאי בקבוצות גדולות, לא צריכים להיות צבועים באותה מברשת של מעשי השחקנים האפלים ביותר בקבוצה "שלהם" . תמר : אני מבקשת להגיד משהו על רשע . אני מסכימה שבני אדם הם יצורים מורכבים, והמורכבות הזאת היא פתח למחי לה . אבל מה שאנחנו מדברות עליו כרגע הוא חציית קו פרשת- המים והמורכבות, כשבני אדם זרקו את מתנת קדושת החיים שהם קיבלו מהקדוש ברוך הוא, והפכו למפלצות . אין שום דבר שמצדיק את זה, אין שום דרך להבין את זה, והחובה המוסרית האחת היא לגנות את זה, ולצאת ולהגן עלינו ועל האנושות כולה מפני הרוע והטרור המאיימים על כולנו . אבל מול הרוע הזה, אחרי שבעה באוקטובר התפקיד שלי הוא לעזור לאדם היהודי והישראלי למצוא את הדרך לחזור להאמין בבני אדם . להתייצב יחד נגד הרוע ובעד קדושת החיים . לצע רי, זה לא תפקיד חדש . במשך כל ההיסטוריה העם היהודי ראה- כיצד בני אדם הופכים שוב ושוב למפלצות, ואף שראה, הוא המשיך להאמין בבני אדם . התורה מספרת שהקב"ה מתאכזב מאיתנו שוב ושוב, ולמרות זאת אומר : "אני ממשיך להאמין בבני אדם" . התפקיד שלנו הוא ללכת בעקבותיו ולומר : "כל עוד אנחנו פה בעולם הזה, אנחנו בוחרים להיות בני אדם, לע בוד עם בני אדם, ולהאמין בבני אדם" . בעיניי – זאת קדושה . - כל אחד מאיתנו קצת מת בשבעה באוקטובר . כבת של אבא שנלחם במלחמת יום הכיפורים, וחשב שכבר לא יהיו מלחמות כאלה, וכאחות של נדב, אחי האהוב ז"ל שנפל, שהתפללה שהחלקה בהר הרצל לא תתמלא כל כך מהר, וכאימא לבנות ששואלת את עצמה איך חיים פה, ומה אני נותנת להן, וכס בתא עתידית לנכדים ולנכדות שלי – משהו בי מת בשבעה- באוקטובר . כל אחד מאיתנו קצת מת, וכל אחד ואחת מאיתנו צריכים לעבור תחייה, תחיית המתים . כששואלים בשביל מה אני רוצה לחזור לחיים, מגלים שהעם היהודי בחר שוב ושוב לעבור תחיית המתים, או תחיית החיים, מפני שהוא הבין תמר : "לאורך כל הטראומות שהוא עבר, עם ישראל סירב להפוך להיות ערל לב . זו קומה אנושית שנבנית על גבי התמיכה שלנו בחיילים ובחיילות, ועל גבי העשייה שלנו למען השבת החטופים והחטופות . זה לא "או – או" . רק בעולם של הרשעים זה "או – או" . בעולם שלנו, מליצי היושר על קדושת החיים והאדם, זה גם וגם"
|
|