|
|
עמוד:84
84 | אופקים האזרחי יהיה צודק יותר, כך אנשים ירגישו שייכים אליו יותר – ולהפך . בניגוד לתפיסות הליברליות המופשטות, אלכסנדר מציע תפיסה ריאלית של המרחב האזרחי כזירה שמתייגת כל הזמן פרטים וק בוצות כ"אזרחיים" או "לא-אזרחיים", לא רק מבחינת ההסדרים- הרשמיים של ההתאזרחות והזכויות, אלא בעיקר מבחינת התחו שות של האזרחים . המרחב האזרחי נמצא במאבק מתמיד על גבו- לותיו ועל כלילת פרטים וקבוצות בו, ויכול להתכווץ או להתרחב . - הדוגמה שאלכסנדר מעמיק בה היא המקרה של היהודים בארצות הברית : גם אחרי שקיבלו שוויון זכויות מלא כבר במהלך מלחמת העצמאות האמריקאית, לא כולם ראו בהם שותפים שווים במרחב האזרחי . לעתים הם נדרשו למאמצים כבירים כדי לשכנע שהם שותפים לעקרונות האוניברסליסטיים של המרחב הזה, באופנים מגוונים ומשתנים . לא דין השוק החופשי, למשל, כדין האקדמיה והצבא, והדברים התנהלו אחרת עבור יהודים מארצות מוצא שו נות, מזג דתי שונה, וכמובן עבור גברים ונשים . דוגמת הנגד הבולטת- ביותר בתולדות ארצות הברית היא צאצאי העבדים שהובאו מאפ ריקה בכוח הזרוע . גם היום, במצב של שוויון פורמלי מלא, כלילתם- במרחב האזרחי במובן הרגשי וההשתייכותי עומדת בסימן שאלה, ותנועות גזעניות מצליחות לתייגם כ"לא-אזרחיים" מספיק בשל נתוני פשע, היעדר חינוך והשכלה ועוד . אם כן, ההכללה במרחב האזרחי או ההדרה ממנו אינן רק שאלה של צדק, אלא גם שאלה ריאלית של שייכות של הפרט והקבוצה למרחב זה . המרחב האזרחי הריאלי לעולם אינו מושלם, ומתקיים מאבק מת מיד על הרחבתו . תוצאות המאבק אינן ידועות מראש, ויש מקומות- – למשל בכמה ממדינות מזרח אירופה של היום – שבהם המרחב האזרחי האוניברסליסטי נמצא בתהליך של התכווצות, ומרחבים חברתיים רבים הופכים ל"לא-אזרחיים" ( אם כי גם תהליך זה אינו מוחלט ונמצא במאבק בלתי פוסק ) . בישראל של החודשים האח רונים, סביב המאבק על הרפורמה המשפטית, נחל המרחב האזרחי- ניצחון, זמני וחלקי, על מי שביקשו לצמצמו, ובינתיים לא עלה בידם לבצע את זממם . אזרחות, שייכות והזדהות לצורך הדיון בישראל, אני מבקש לקחת מהתיאוריה המורכבת של אלכסנדר הנחת יסוד אחת : אזרחות היא לא רק מושג טכני של זכויות וחובות אלא צורה מסוימת של קשר עם אזרחים אחרים ועם המרחב הציבורי . מכיוון שהיא קשורה בהכרח בהזדהות עם המרחב ובתחושת שייכות של האזרח, הסולידריות האוניברס ליסטית אינה יכולה להתקיים ללא מיתוסים, טקסים, סיפורים,- זיכרון היסטורי, פולקלור וכל מה שמדינות לאום עושות כדי להג ביר את תחושת השייכות של הפרטים והקבוצות אל כלל המרחב . - ז'אן-ז'אק רוסו קרא לאלמנטים אלו "דת אזרחית", ואחרים קראו להם בעקבות התיאורטיקן ( הניאו-מרקסיסט ) אנטוניו גראמשי "תרבות אזרחית" : פולקלור לאומי שמייצר שייכות לאומית ואזר חית בעלת יכולת לגבש תחושת שייכות למקום ולחברה . - דוגמה לכך היא החגים בלבושם האזרחי : בכל מדינה יש לחגים מקור פרטיקולרי במסורת דתית או אתנית מסוימת, שמגיעה בדרך כלל ( אם כי לא תמיד ) מקבוצת הליבה של המרחב האזרחי . לפיכך יהיו קבוצות שהגישה שלהן למנהגי החגים תהיה פחות נוחה, ות חושת השייכות שלהן למרחב האזרחי תיפגע כאשר ייכפה עליהן- להימנע מעבודה ומלימודים בימים אלו . כך גם בנוגע לשפה, לת רבות אוכל ולמנהגים מקומיים אחרים שמייצרים שייכות למר- חב . עם זאת, המרחב האזרחי יכול למצוא דרכים להכליל בחג של- קבוצת הליבה סמלים של קבוצות מיעוט כדי להגביר את הסו לידריות . כך נעשה בארצות הברית כאשר חג המולד החל לכלול- גם את חנוכה היהודי כחלק מרצף של "חגי חורף", כשבה-בעת גם חנוכה עצמו שינה את לבושו ומנהגיו, כך שייווצר דמיון מספיק המרחב האזרחי יכול למצוא דרכים להכליל בחג של קבוצת הליבה סמלים של קבוצות מיעוט כדי להגביר את הסולידריות . כך נעשה בארצות הברית כאשר חג המולד החל לכלול גם את חנוכה כחלק מרצף של "חגי חורף", כשבה-בעת גם חנוכה עצמו שינה את לבושו ומנהגיו
|
|