|
|
עמוד:25
אופקים | 25 י ה ד ו ת ש ל ח י ר ו ת : י " ג ע י ק ר י ם | ד ב א ל ב ו י ם חירות חייבת לדעת להתגונן ולהיאבק למען הישרדותה ושגשוגה . את מרב משאביה במאבק הזה היא אמורה להשקיע בחינוך . ח . יהדות של חירות היא יהדות מחנכת, לומדת, מתפתחת . הצו הע מוק "וְשִׁנֵַּנְתֶָּם לְבָנֶיךָוְדִבַּרְתֶָּבָּם . . . " ( דברים ו ז ) הובן במשך דורות- כמחויבות לחינוך ולאוריינות מגיל צעיר כערובה לחיים של חירות . אדם שאינו יודע קרוא וכתוב, שלא קיבל כלי חשיבה וידע על העולם, יחסר בדרך כלל את התנאים לחיים של רווחה, חירות ובחירה חופשית . יהודי של חירות הוא יהודי שמקפיד על חינוכו העצמי וחינוך הסו בבים אותו, הוא נמצא תמיד במעגל של למידה והתפתחות, לומד- ומלמד, בגיל צעיר ובגיל מבוגר, בין שהוא נאלץ לעמול לפרנסתו ובין שלאו, עשיר או עני, בריא או חולה, וכן בתקופות הריבוניות של העם, ואף ביתר שאת בתקופות של גלות והיעדר ריבונות . יהדות של חירות נאבקת למען חינוך לחירות ולשוויון ולהקניית הידע והכלים המתאימים לחיים של חירות ואחריות . חוסר שוויון בחינוך או מערכת חינוך קלוקלת, שאינה מעניקה את כלי הידע לשחרור משעבוד מתמשך, כלכלי או אחר, הם בבחינת עוול קשה . השפעתם הרעה מסוכנת ליחיד ולחברה, ונזקם ניכר לדורות רבים . יהדות של חירות מחנכת לחירות פרשנית של המקורות ושל סיפו רי העבר היהודי . היא רואה את תרבות הוויכוח והמחלוקת שיצרו- חכמי המשנה והתלמוד כפיתוח מבריק של תורת החירות המק ראית . קביעתם של חכמים : "אלו ואלו דברים אלוהים חיים" ( בבלי- עירובין, יג ע"ב ) , הדגשתם את מושג החירות כחלק ממורשת ברית סיני : "חרות על הלוחות", ועקרונות היותו של כל אדם "בצלם אלוהים" הנם המשך ישיר לרוח יציאת מצרים וברית סיני . לפיכך יהדות של חירות מתנגדת לניסיון שהתעצם לאורך הדורות לסגור ולהגביל את מרחב הפרשנות של המסורת . יהדות של חירות מא מינה כי חינוך להתחדשות יהודית ולחשיבה מחדש על המסורת- הוא חלק בלתי נפרד ממורשת החירות של סיני . ט . יהדות של חירות איננה גזענית ואינה רואה את חייו של אדם מי שראל כעדיפים או יקרים יותר מחייו של כל אדם אחר . כל בני- האדם נבראו בצלם אלוהים . יהדות של חירות מאמינה בבחירת ישראל, אך לא בעליונות ישראל . כפי שיש שני סיפורי בריאה, כך מציג המקרא גם שני סיפורי בחירה . יהדות של חירות מודעת עד כאב לשני העורקים המנוגדים המתרוצצים במקורות ישראל בשא לת בחירת ישראל, והיא מבצעת בחירה ביניהם . היא מכירה את- העורק המקראי המבין את הבחירה במובנים גנטיים והיררכיים ואף "גזעניים : וּלְתִתְּךָעֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָָׂה לִתְהִלָָּה וּלְשֵׁם וּלְתִ- פְאָרֶת וְלִהְיֹתְךָעַם קָדשׁ לַה’ אֱלֹהֶיךָכִַּאֲשֶׁר דִַּבֵּר" ( דברים כו טז – יט ) . אולם היא מציבה מנגד עורק אחר ומובחן בתוך עולמה הקדום של היהדות, שבו בחירת ישראל, קדושתו וסגולתו אינן יוצרות מערך היררכי כלפי אומות העולם, אלא יחסים בין בעלי תפקיד שונה : "כִִּי אַתֶָּה הִבְדַַּלְתֶָּם לְךָלְנַחֲלָה מִכִֹּל עַמֵָּי הָאָרֶץ" ( מלכים א, ח נא – נג ) . משמעות בחירת ישראל היא הבדלה של קבוצה מתוך האנושות לצורך טיפוח האמונה באל אחד, כאשר מטרת-העל היא קידום ופיתוח חירות האדם וכבודו בצלם אלוהים עבור האנושות כולה . שלמה המלך מחזק את תפיסת הבחירה כייעוד . בפתיחת דב ריו בחנוכת המקדש הוא מדגיש – המקום המקודש איננו קדוש . - אלוהים אינו יושב פה יותר מבכל מקום אחר כי "הַשָָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְִּלוּךָ" ( מלכים א, ח כז ) . בתפילת שלמה בית המ קדש נהיה ל בית מפגש , ויש לו תפקיד אוניברסלי – זה מקום של- סליחה, של פיוס ושל יצירת חיבורים, לא רק בין אדם לאלוהים, אלא בעיקר בין אדם לחברו : "אֵת אֲשֶׁר יֶחֱטָא אִישׁ לְרֵעֵהוּ וְנָשָׁא בוֹ אָלָה לְהַאֲלֹתוֹ" ( מלכים א', ח לא ) . זאת ועוד, בית המקדש הישרא לי אינו נחלת "זרע קודש" בלבד, הוא פתוח לכול : "וְגַם אֶל הַנֵָּכְרִי- מדינת ישראל שקמה כהמשך ישיר לחזון החירות היהודי איננה יכולה להשלים לאורך זמן עם מצב שבו חיים באחריותה בני אדם אחרים תחת כיבוש וחוסר שוויון . עבורה זו לא רק סוגיה פוליטית או ביטחונית, אלא בעיית יסוד שקיומה המתמשך פוגע בנשמת אפה של היהדות ובצידוק לתרבותה ולקיומה
|
|