|
|
עמוד:108
108 | אופקים בהתרוממות הרוח ובהכרת הטוב המתוארות בתורה בנוגע למצוות אלו . בכך אנו מפסידים רגעים חשובים בחיים ומשטחים את רג שותינו כלפי הטבע והעבודה האנושית המושקעת בו . דרוש אפוא- תרגום של מצוות הראשית לעולם החיים שלנו . כאמור, המטרה העיקרית של מצוות הראשית היא תשומת הלב לעבודה החקלאית העונתית והודיה על התחדשות הטבע . אני מציע שהתרגום הראוי למצוות אלו כיום יהיה הקדשת תשומת לב למזון שאנו אוכלים, ובמיוחד התבוננות בדרך הכנת המזון לאכילה . זאת במיוחד בעידן שלנו, שבו תעשיית המזון מבקשת לעשות את ההפך ולנתק בין אכילת המזון ובין גידולו הטבעי והאורגני . תעשיית המזון המודרנית מושתתת על הניסיון להרחיק את המזון ממצבו הטבעי ולהפוך אותו למוצר מעובד, שיחזיק מעמד זמן רב בקופסאות שימורים או בהקפאה . כך יכול היצרן להפיק רווחים גדולים יותר, מפני שהוא אינו תלוי עוד במהירות השינוע הנדרשת למזון טרי . זאת ועוד, על מזון טרי להימכר קרוב לזמן יצירתו, מה שיוצר עודף היצע בזמן מסוים, וביקוש שלא ניתן לספקו בזמן אחר . לעומת זאת, יכולת העיבוד המודרנית מאפשרת צבירה של מוצרי מזון והפצתם בשוק באופן מבוקר, ללא תלות במעגלי העונות, וכך מנוטרל המצב שבו פרי או ירק מסוימים נעדרים מן המדפים . המזון המעובד מקל גם את תהליך ההכנה לאכילה . די להוציא את האוכל מהמקפיא ולחמם אותו או לפתוח את קופסת השימורים . לא נדרשות פעולות מורכבות הלוקחות זמן רב, ולעתים קרובות דורשות מיומנות בבישול ובאפייה . כך נוצר שילוב אינטרסים בין היצרן לצרכן : הראשון רוצה למכור את תוצרתו במינימום מגבלות זמן ובמקסימום יעילות של השינוע והמכירה, והאחרון רוצה לק נות מזון טעים ומוכן לאכילה במהירות . אולם כידוע, מזון מעובד- איננו בריא, שכן הוא מכיל מרכיבים מזיקים שנועדו לשמר אותו . בנוסף, אכילת מזון טרי מחזקת את החקלאים המקומיים ומצמ צמת נזקים לסביבה, הנוצרים בשל שינוע וקירור לאורך ימים ועל- פני יבשות . את שלל ההלכות הנוגעות לראשית אני מציע אפוא לתרגם לד פוסי אכילת מזון, קנייתו וצריכתו, שיש בהם תשומת לב לפעימות- הטבע ולהקשר הטבעי של גידול המזון . כך עלינו להעדיף הרבה יותר את תוצרת הארץ בכל הקשור למזון מן הצומח . עלינו לב חור בפירות ובירקות טריים המשוּוקים בעונתם, ולהימנע מאכי- לת פירות וירקות שאוחסנו או שומרו לתקופה ארוכה . זוהי בחירה- אישית של סדרי החיים הביתיים . כך תכוון אותנו תפיסת הראשית של המסורת היהודית למודעות ולרגישות לעונות השנה הטבעיות של המרחב שבו אנו חיים ולקשר עמוק יותר עם החקלאים המג דלים את המזון שלנו . - כבר בראשית ההתיישבות החלוצית ייסדו המתיישבים בעמק יז רעאל ובמקומות נוספים טקסי ביכורים בחג השבועות . בטקסים- אלו, המתקיימים עד היום, מציגים את התוצרת החקלאית ואת ענפי המשק השונים, ונערכת חגיגה ציבורית בהופעות ובמחו לות . לכך אני מציע להוסיף חגיגת השקה בשווקים ובחנויות המ- זון כאשר מתחילה עונה של פרי או ירק מסוימים, דוגמת חגיגות- הבוז'ולה נובו בצרפת . במסגרת זו יינתנו הנחות, וייתרמו פירות וירקות למוסדות המטפלים בחולים, בזקנים ובנזקקים . לחגיגות אלו יכול להיות אופי דתי של הודיה לאל או הודיה לחקלאים . הן עשויות לעודד אכילת פירות וירקות טבעיים בניגוד למזון מתועש ומעובד, ולהדגיש את הלוקליות תוך עידוד המגדלים המקומיים . ב . מתנות עניים : דאגה לשכבות החלשות אוסף של מצוות והלכות המופיע בתורה מחייב את החקלאי להפ ריש מתוצרתו לעניים בשלבים השונים של הקציר, הבציר והמסיק . - אלו הן מצוות הלקט, השכחה והפאה, ולצדן, בסוף התהליך, גם מצוות מעשר עני . מתנות העניים ניתנות ברמת היצרן ולא ברמת הצרכן, וכך יוצרת התורה מערכת של סיוע לנזקקים המלווה את הייצור בשלביו השונים . אולם כבר בשלהי תקופת חז"ל, עקב תה ליכי העיור, הפכו מצוות אלו ללא מעשיות, ולכן ההלכה פטרה את- החקלאי מלהשאיר את מתנות העניים בשדה, ואף פטרה אותו העיקרון העומד מאחורי מתנות כהונה ולוויה הוא האחריות של כלל החברה לקיומה של אליטה רוחנית וחינוכית . בהשקפת העולם המודרנית, גם תרבות ואומנות הן חלק מהעשייה הרוחנית של החברה, ולכן עלינו לתמוך באומנים ובאומנות
|
|