|
|
עמוד:21
אופקים | 21 י ה ד ו ת ש ל ח י ר ו ת : י " ג ע י ק ר י ם | ד ב א ל ב ו י ם ד . יהדות של חירות רואה בשבת את ליבת התרגול המעשי לחיים של חירות במציאות שיש בה שעבודים הכרחיים . את השבת קיבלו בני ישראל מיד לאחר יציאת מצרים ועוד לפני התרחשות מעמד הר סיני, ואין בכך כל פלא . בני ישראל, שזה עתה ראו את אדוניהם העריצים טובעים לעיניהם בים סוף, מקבלים את מצוות השבת כערובה לכך שלא ייפלו שוב למלכודת העבדות, שמשכיחה את האפשרות לחיים של שוויון . מראשית הופעתה על במת ההיסטו ריה המקודשת של ישראל, מתוארת השבת כתגובה למצרים וכת- זכורת חד-שבועית קבועה לכך שלכל אדם יש זכות למנה קבועה- של חיים בשוויון בסיסי ובחירות . מעמד הר סיני, ובו הדיבר על השבת, הבהיר לחלוטין את הקשר בין הדברים : "שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַׁבָּת לְקַדְַּשׁוֹ . . . לְמַעַן יָנוּחַעַבְדְַּךָוַאֲמָתְךָכִָּמוֹךָ . וְזָכַרְתֶָּכִִּי-עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָה' אֱלֹהֶיךָמִשָָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַנְטוּיָה עַל-כִֵּן צִוְּךָה' אֱלֹהֶיךָ לַעֲשָׂוֹת אֶת יוֹם הַשַׁבָּת" ( דברים ה יב - טו ) . הפירוט הארוך בעשרת הדיברות של אלה שאסור להעבידם בשבת, אינו מותיר ספק באשר לעיקרון הסוציאלי שלו ולקשר שלו לעב רם הדואב של בני ישראל כעבדים . זהו יום של מנוחה לכולם – אין- הבדל בין משפחתו של אדם, עבדיו ועובדיו וגם חיות המשק שלו : "שֵׁשֶׁת יָמִים תֶַּעֲשֶָׂה מַעֲשֶָׂיךָוּבַיּוֹם הַשְָּׁבִיעִי תִֶּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנֵָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר" ( שמות כג יב ) . יהודים של חירות יוצרים לעצמם בתוך הזמן איים של חירות . הם מודעים לכך שבכל תקופה ובכל תרבות בני אדם נולדים לתוך "מצרים" משלהם – תנאי לידה וגידול, חינוך, מנהגים, חוקים ומ חויבויות . כל אלה מכוננים את קיומנו ואת זהותנו, אך גם מג- בילים אותנו . חוכמת החירות ועבודתה מבקשות לפתוח רווחים,- ליצור איים גדלים והולכים של חירות, מתוך אחריות ומחויבות לכלל . איים אלה הם אורות המאירים גם את רגעי הקושי בעבודה, והם מאפשרים לאדם לתרגל את חירותו, לחוש אותה ואף לשאוב ממנה כוח ועוצמה רוחנית בזמנים של עבודת פרנסה וחיים מש עבדים ושוחקים . - השבת צמחה והתפתחה בתרבות החפצה לחקוק את השחרור מע בדות באמצעות טקסים ופעולות קבועים בתוך חיי ההווה . מסיבה- זו, יהדות של חירות שומרת את השבת כדי להיות בת חורין, ולא מנטרלת את החירות כדי לשמור את השבת . ראיית השבת כיום שבו מנסים לתרגל ולממש את החירות, מציבה אותה כמועד היסודי במערכת שלמה ומגוונת של מועדים ( פסח, שבועות, סוכות ) ומנגנונים חברתיים-כלכליים אחרים ( שמיטה, יובל, איסור ריבית ועוד ) , שתפקידם גם הוא לתרגל חירות ולבטל את המערכות הכלכליות שיוצרות באופן הכרחי שעבוד של הח לשים בחברה . - ה . זאת גם הסיבה לכך שמיד לאחר מעמד הר סיני ועשרת הדיברות, מגיע ביטולה המעשי של העבדות בישראל . בפרשת "עבד עברי", הפותחת את רצף החוקים שלאחר עשרת הדיברות, מגביל המקרא את משך העבדות לשש שנים לכל היותר, ומעניק ל"עבד" זה מלוא הטנא זכויות ופיצויים מהמעביד . יהודים של חירות מבחינים בת גובת המקרא למקרה שבו ה"עבד" – שאיננו באמת עבד במלוא- מובן המילה – מעוניין בכל זאת להפוך לעבד "אמיתי" לכל ימי חייו . עונשו של זה ברור וחד-משמעי : "וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אׇזְנוֹ בַּמַָּרְ צֵעַ" ( שמות כא ו ) . אדם שהחליט להיות עבד לעולם, מסומן לג- נאי באוזנו המנוקבת כדי להרתיע אחרים ולהזהירם מפני העבדות . - האדם הוא בן חורין גם להיות עבד, אבל חברת החירות מסמנת זאת לגנאי, למען יראו וייראו . המסר המקראי המרכזי העובר בברית סיני הוא הניסיון לשמירה על בני ישראל בני חורין לאורך זמן . דבר זה תלוי ועומד על יכו לתם לשמר את החירות בינם לבין עצמם ובינם לבין הגרים והח- לשים בחברה . וזו אינה רק ברית התלויה בטיב היחס לבני אדם,- אלא גם ברית אקולוגית הקשורה ליחסם של בני אדם אל בעלי יהדות של חירות רואה במערכות החוק הדמוקרטיות והשוויוניות הגשמה ופיתוח של חזון היהדות . עבורה, אין החוק האזרחי במדינה הדמוקרטית בגדר "ערכאות של גויים", או סתירה לרוחה של ההלכה היהודית . להפך, זו הרחבה והגשמה שלה
|
|