|
|
עמוד:45
אופקים | 45 ל ש ו ב א ל ה ה ו מ נ י ז ם | י א י ר ש ל ג המסקנה הנגזרת היא שיש להתייחס לכלל צורכי האנושות באופן ערכי שווה . חירות וביטחון הם שני ערכים וצרכים חיוניים . ממילא אין לומר שהפגיעה בחירות תתאפשר רק כאשר הפגיעה בביטחון תחצה קו אדום נורא, אלא יש לבחון בכל מקרה של התנגשות את המתח בין שני הצרכים במידתיות המתייחסת לשניהם : איזה ערך, בסוגיה הספציפית העומדת בפנינו, עומד בסכנה גדולה יותר, ובעי קר מהי הדרך הפרקטית שבאמצעותה שני הערכים ייפגעו באופן- המינימלי ביותר . יתר על כן : אם ברצוננו לייצר היררכיה בין ערכים שונים, היא צריכה להתבסס על מידת החיוניות של הערכים הללו לחיינו . לפי תפיסה כזו, ייתכן שדווקא הביטחון יקבל קדימות על פני החירות . לא בכל מצב ולא בכל מחיר, כמובן, אלא על פי כללי המידתיות . המדיניות הראויה אינה יכולה אפוא להתבסס על ערך ( "איזם" ) אחד, חשוב ככל שיהיה, המואיל להתחשב בערכים אחרים רק במ צבי קיצון, אלא על איזון מיטבי בין מכלול צורכי האדם . אפשר- שהאיזון הזה הוא-הוא "כבוד האדם" שעליו דיברו ההומניסטים מראשית העידן המודרני : מצב שבו מכלול צרכיו של האדם, ולא רק אחד מהם, ימולא באופן המיטבי, תוך איזון מרבי ביניהם לפי דרגת חיוניותם . שלושה מרחבי משבר קיים הבדל חשוב נוסף בין ערך "כבוד האדם" ( ההומניזם ) ל"חירותו" ( הליברליזם ) . הליברליזם, כפי שראינו, מתמקד בנקודת המבט של היחיד התובע לעצמו זכויות ; מה שמכונה בעגה העכ שווית "שיח הזכויות" . ההומניזם, לעומת זאת, מתמקד בנקודת- המבט של החברה ושל כל יחיד כחלק ממנה, הנתבעים לאחריות כלפי שאר היחידים בחברה וכלפי החברה ככלל . מה שמכונה בי מינו "שיח האחריות" . - המעבר משיח האחריות לשיח הזכויות הוא בעיניי לבו של משבר תרבות המערב בעידן הנוכחי . האדם הליברלי הפך נרקיסיסטי, צדוק בן דוד, מתוך : אנשים שראיתי ומעולם לא פגשתי, 2021 ( מוזיאון תל אביב ) . צילום : Soupdemots
|
|