כל בני האדם: מקומו של רעיון הבריאה בּצֶלֶם אלוהים במסורת הליברלית

עמוד:17

אופקים | 17 כ ל ב נ י ה א ד ם | ת ו מ ר פ ר ס י ק ו הנמצאים לא רק בבסיסה, אלא עומדים כיסודות המסורת הליב רלית המערבית כולה, היא עקירת לבה של היהדות והטלת מום- בגוף המסורת כולו . טעות אפוא תהיה להבין את המאבק שמתחולל היום בישראל כמאבק בין ערכים הומניסטיים וליברליים ובין תפיסות יהודיות מסורתיות . ראיית היהדות כאנטי-ליברלית, מיזוגינית או הומופו בית היא תוצאה של בחירה סלקטיבית של המקורות, תוך העצמת- חלקים שמתאימים לבוחר . בפשטות, גזענים ירצו לקבל מהיהדות לגיטימציה לגזענותם, הומופובים לשנאתם . אולם בעשותם כך הם יתכחשו ליסודות מהותיים לא פחות, ואף יותר, של המסורת שלנו . דברים אלה מכוונים גם לציבור הישראלי החילוני, שפעמים רבות נלהב דווקא לאמץ את ציורה של היהדות בידי רבניה כגוש ארכאי של גזענות, מיזוגיניה והומופוביה . תפיסה כזו של המסורת פוטרת אותנו מעיסוק בה ומלימודה, ומאפשרת ביטול גורף של כל קול יהודי כבלתי-רלוונטי ואף מסוכן . באופן טרגי, אותו השקר שמשמש חלק משומרי המצוות כדי להצדיק את יחסם השלילי לפלסטי נים או להומואים קורץ לחילונים כאישור זמין לכך שאין להם כל- מחויבות להעמיק במסורת . גישה זו מתאימה לרבים, אולם היא, כאמור, מבוססת על כזב . יתרה מכך, גישה כזו מציבה את החילוני בעמדת נחיתות, כמו דה במובלע שהקשר שלו עם זהותו היהודית חלקי במקרה הטוב . - ההתבטלות החילונית אל מול הדתיות השמרנית, שלכאורה מייצגת יהדות אותנטית או שורשית יותר, היא השלב הבא . תחת זאת, על הציבור הליברלי בישראל לדרוש את נאמנות היהדות לע רכיה, אלה העומדים בשורשה של המסורת הליברלית כולה ובלבה . - אין יהדות ללא צלם אלוהים . כפי שניתן להבין, בלעדיו גם לא היה לנו ליברליזם . - - - בין "כל בני האדם נוצרו שווים בצלם אלוהים" של רוברטו בלרמינו ובין "כל בני האדם נולדו חופשיים ושווים בכבוד סגולי ובזכויות" של האו"ם – נמצאת תחנת ביניים נוספת, זו שאנו מוצאים בה צהרת העצמאות של ארצות הברית : "כל בני האדם נוצרו שווים,- וזכו, על ידי יוצרם, בזכויות בלתי ניתנות להפקעה" . בניסוח זה של תומס ג'פרסון מ- 1776 אלוהים עדיין נוכח, אולם הוא מוזכר לא בשמו אלא בתואר מעשיו בלבד . אין גם כל התייחסות לצלם אלוהים, והזכויות – חיים, חירות ובקשת האושר – גם הן מנותקות מההקשר הדתי שנמצא אצל בלרמינו ואף אצל לוק . אכן, בסוף המאה השמונה-עשרה אנו כבר נכנסים אל עידן חילוני, שבו פחות ופחות מקובל לבסס את מושכלות היסוד של עולמנו על הנחות תיאולוגיות . אולם התיאולוגיה, גם אם נעלמה מעל פני השטח, עדיין מזינה את מחשבותינו בשורשיהן . הדרך שבה אנחנו תופסים את האדם מש פיעה על המסגרת החוקית שנכונן . ואנחנו – התרבות המערבית,- לכל הפחות – עדיין תופסים את האדם כיצור סגולי, יקר ערך, שמכונן על ידי תבונתו ויכולת הבחירה המוסרית שלו, כחופשי ושואף לחופש, וכשווה מהותית לכל אדם אחר . גם אם אלוהים אינו קיים, אנחנו עדיין תופסים את האדם כנברא בצלמו . ד"ר תומר פרסיקו הוא עמית מחקר במכון שלום הרטמן ומנהל האקדמי של בית המדרש "קולות" . טעות תהיה להבין את המאבק שמתחולל היום בישראל כמאבק בין ערכים הומניסטיים וליברליים ובין תפיסות יהודיות מסורתיות . ראיית היהדות כאנטי-ליברלית, מיזוגינית או הומופובית היא תוצאה של בחירה סלקטיבית של המקורות, תוך העצמת חלקים שמתאימים לבוחר

מכון שלום הרטמן


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר