|
|
עמוד:14
14 | אופקים להשתמש בתבונה ולהכריע בין טוב לרע . בכך נפתח הפתח להכרה בחוק הטבעי כמהות אנושית יסודית ואוניברסלית . "החוק הטבעי נחשב לתבונה", כותב הוּגוּצִ'יוֹ ( Huguccio ) , בישוף פֵרָארָה שבצפון איטליה והפרשן המרכזי של הנושא באותן שנים . התבונה היא "היכולת הטבעית של הנשמה שבאמצעותה האדם מבדיל בין טוב ורע, בוחר את הטוב ודוחה את הרע" . 7 החוק הטבעי הופך כאן לכוח פנימי, סובייקטיבי, שקושר בין בִּינָה ובין בחירה . מכיוון שהוא טבעי, הוא אוניברסלי, משותף לכל בני האדם . מעבר לכך, החוק הטבעי אף מגדיר את היצור האנושי, שכן תבונה, מוסר ורצון חופשי הם מה שמכונן עבורנו סובייקטיביות, הם עמודי הת ווך של האדם כאדם . - 7 . ראו שם, עמ' 113 . 8 . מורה נבוכים , א, ב . החוק הטבעי הופך אפוא עבור מלומדי הנצרות לביטוי מהותי של אנושיות, של סובייקטיביות בעלת מרחב פנימי חופשי ואוטונומי . אולם מה שהופך את המכלול הזה לראוי להגנה, ואף למקודש, אינו עצם קיומו אלא הטענתו במשמעות נורמטיבית, במשקל ערכי . דבר זה התרחש כאשר בתוך תפיסה זו השתלב המושג המקראי של "צלם אלוהים" . התבונה פוגשת קדושה ראיית התבונה כצלם אלוהים שבאדם לא הייתה בגדר חידוש בימי הביניים . הרמב"ם סבר כך ( " [ בגלל ] השכל, שאותו השפיע אלהים על האדם . . . נאמר עליו שהוא בצלם אלהים ובדמותו" ) , 8 וגם תומס אקווינס, התיאולוג הגדול ביותר של הנצרות בתקופה זו, קבע כך עידו מרקוס, וריאציות על 1679 . jpg , 2020 ( מוזיאון הרצליה, אוצרת : אילנית קונופני ) . צילום : אילן כרמי
|
|