|
|
עמוד:99
אופקים | 99 ל ב ו א א ל ה ק ו ד ש | מ א י ר ק ר א ו ס זיכרון המקדש ועבודתו, את האבל על חורבנו ואת התקווה להש בתו . הם קבעו את הטקסטים העוסקים בענייני המקדש ובעבודת- הקורבנות כחלק משמעותי מהקאנון היהודי, ושילבו את חזון חי דוש המקדש כחלק בלתי נפרד מה"לעתיד לבוא" המשיחי . - כך נוצרה לאורך הדורות שניוּת במרחב החוויה הדתית בין עבודת האלוהים היום-יומית ובין החזון המקדשי המוטמע בריטואלים . חווייתו העכשווית של אדם דתי היא עשירה ומלאה, אך התוכן המוצג בשפה הדתית, בתפילה ובקריאת התורה, מבטא שאיפה לעבודת אלוהים מסוג אחר לגמרי – עבודת מקדש וקורבנות . שניות זו חריפה במיוחד מכיוון שעבודת המקדש אינה רק שונה בתכלית מהמסורת הנוהגת, אלא כפי שנראה להלן, זרה לה באופן עמוק ואף מאיימת עליה . במהלך הדורות, גורמים שונים סייעו בידיו של אדם דתי להכיל את השניות הזאת : עוצמתה של המסורת הנוהגת והמחויבות כלפיה ; המרחק הפיזי מן המקום הקדוש והאי-היתכנות הריאלית למי מוש החזון המקדשי ; הריחוק התודעתי מהמקום, בשל האיסורים- ההלכתיים וההגות שהעניקה למקדש ממדים סימבוליים ומיתיים . אולם עתה, כאשר מקום המקדש סמוך ונראה, כאשר מתקיים מאמץ חינוכי רחב-היקף, המכוון להחיות בתודעה את החזון המ קדשי ולהשיבו מן המרחב המיתי אל המרחב הריאלי, וכאשר יש- הטוענים כי בכוחנו לקדם את המצווה לבנותו – האיזון שנוצר במהלך הדורות מופר ומתערער . השיחה שאני מבקש לקיים עניינה התבוננות כנה בתוכן החזון המ קדשי ובאתגריו . היא מיועדת לכל מי שהמסורת היהודית הנוהגת- יקרה ללבו ורואה ערך בהמשך קיומה . בעיקר עומדים לנגד עיניי נושאיה הנאמנים של המסורת החיה, החשים את הדיסוננס בין תפילתם היום-יומית ובין תוכנה, המבקש להשיב את עבודת המז בח ; את המתח בין האינטואיציות הדתיות העמוקות שלהם, הנא- מנות והמחויבות לעשייה הדתית המבוססת על מסורת חכמים,- ובין מימוש החזון המקדשי . אתגר השיבה אל ה"מקום" בחוויה הדתית היום-יומית, כפי שעוצבה במסורת שלאחר החורבן, אין מקום מוחשי מסוים שבו האל משרה את שכינתו ובו מתרחש המפגש בין האדם לאלוהיו . המפגש מתקיים בלבו של האדם וב תודעתו, בעיקר בעת שהוא מקיים את המעשה הדתי ללא תיווך- של מקום קדוש וללא תלות בו . חוויה זו נטועה במסורת ומעוגנת בתפיסה תיאולוגית המערערת על האפשרות שלפיה האל האין- סופי, המובדל ממרחבי המקום והזמן, צמצם עצמו למקום מסוים . היעדרו של "מקום" ממקד את העבודה הדתית בקשר הישיר בין האדם ובין בוראו, ומבהיר כי קדושת האדם נובעת ממעשיו ומה נהגותיו ולא ממקומו או מדבר-מה אחר החיצוני לו . כאן מונח פער- יסודי בין החוויה הדתית העכשווית ובין החוויה הדתית הצפויה במציאות מקדשית, כזו הממוקדת במקום פיזי, מוחשי, שאליו יש לעלות ובו מתרחש המפגש בין האל לאדם . אתגר עבודת הקורבנות אופייה של עבודת האל האמורה להתקיים במקום הקדוש מעלה אתגרים קשים עוד הרבה יותר . הפער בין חוויית העבודה הדתית בימינו ובין זו הצפויה עם חידוש עבודת הקורבנות הוא תהומי . עבודת הקורבנות פסקה באחת בעקבות החורבן, וגם זו שנשארה במרחב הגיאוגרפי הקרוב, בעיקר בקרב עובדי אלילים, נאסרה כליל ברחבי האימפריה הרומית עם התנצרותה במאה הרביעית לספירה . סוג זה של עבודה דתית הפך במהלך הדורות לזר ודחוי במרחב הגיאוגרפי-דתי-תרבותי שבו פעלו שלוש הדתות המונותאיסטיות . עבודת הקורבנות זרה לעולמו של אדם דתי בן זמננו בכמה היב טים . הרצון להקריב או להעניק דבר-מה לאל – לצורך כפרת חטא,- כהכרת טובה, כדרך לקרבת אלוהים, כדי להשפיע על המציאות או כסמל להקרבה עצמית – קיים גם בתודעתו של אדם דתי בן זמננו ומהווה חלק מעולמו וממסורתו . אך הרעיון של נתינת דבר-מה חומרי לאל – זר לחלוטין לעולמו . את מקומה של הקרבת קורבן חומרי לאל תפסה במהלך הדורות הקרבת האדם את עצמו לשם עשיית רצון קונו ; את מקומו של האל כמקבל מתנות חומריות החיבור הרעיוני והמעשי בין המעשה האלים והברוטלי של הרג בעלי חיים, שרפת הבשר וזריקת הדם ובין עבודה המוגדרת כעבודת קודש שמטרתה בקשת קרבת אלוהים - קשה להכלה . המחשבה על מקום הקודש כעל בית מטבחיים ענקי יוצרת גם רתיעה אסתטית
|
|