|
|
עמוד:12
12 | אופקים כפי שארצה לטעון במאמר זה, שיח הזכויות המערבי צמח מתוך המסורת הנוצרית, והגיע למיצויו כאשר השיל מעליו את מאפייניו המטאפיזיים ( ה"קשקושים", לדידו של המפרי ) ושמר על מאפייניו האתיים . יתרה מכך, מאפיינים אתיים אלה הגיעו ברובם מתוך המ סורת היהודית, ובמיוחד מרעיון אחד מרכזי בתוכה : בריאת האדם- בצלמו של אלוהים . הדרך שבה אנחנו תופסים את האדם משפיעה על המסגרת החו קית שאנו מכוננים . אם היינו חושבים שחמדנות זרה לנו, לא היינו- מחוקקים איסורים על גנבה ; אם היינו סבורים שחיי אדם אינם חשובים, לא היינו גוזרים את העונשים הכבדים ביותר על רצח ; מפני שאנחנו חושבים ש"לא טוב היות האדם לבדו", אנו מחשיבים נישואים כזכות בסיסית, ומענישים אנשים על ידי כליאה ובידוד . תפיסת האדם היא תבנית החוק . שיח הזכויות המערבי-חילוני עלה מתוך הדגש הנוצרי על תבונתו האוניברסלית של האדם, שהיא צלם אלוהים שבו, ומשום כך מבוע זכויותיו הטבעיות . אולם רעיון הבריאה בצלם הניח את הבסיס לא רק לתבונה ולזכויות הטבעיות, אלא גם לעצם האינדיווידואליוּת האנושית, לתפיסה של הפרט כישות שלמה, אוטונומית . ישות השווה לכל פרט אחר, בעלת ערך סגולי ובלתי ניתן להחלפה, והראויה מתוקף כך להגנה על זכויות טבעיות, זכויות פרטיות . צלם אלוהים במקרא הרעיון שהאדם נברא בצלם האל עיצב את החוק העברי כבר בימי המקרא, והבדיל אותו מהחוקים שרווחו במזרח הקדום . בעוד בחו קי אשור ובבל, כמו גם בקרב עמי ערב, נחשבה המשפחה ליחי- דה המשפטית היסודית, ובמסגרת זו אב המשפחה היה הסובייקט- היחיד בעל סוכנות ואחריות, במקרא כל אדם הוא סובייקט בפני עצמו . הנה דוגמה פשוטה . חוקי חמורבי ( בבל, סביב 1750 לפנה"ס ) דנים במקרה שבו בנאי עשה את עבודתו ברשלנות, ועקב כך התמוטט הבית שבנה : כי יבנה בנאי בית לאיש, אך לא עשה בנייתו איתנה, וכתוצאה התמוטט הבית אשר בנה, וגרם למות בעל הבית, הבנאי ההוא מות יומת . ואם גרם למות בן בעל הבית, הם את בן הבנאי ימיתו . ואם גרם למות עבד של בעל הבית, עבד תחת עבד לבעל הבית ייתן . 3 העיקרון שעליו מבוסס החוק ברור – מידה כנגד מידה . הבנאי נענש על פי הנזק שגרם : אם הרג את בעל הבית, ייהרג הוא עצמו . אם הרג את בנו של בעל הבית, בנו שלו יומת . עבד מת יוחלף בעבד חי . 3 . אברהם לבנון, קבצי חוקים של העמים במזרח הקדמון , חיפה תשכ"ז, סעיפים 229 – 232 . עיקרון זה מופעל מתוך תפיסה מסוימת מאוד של האדם . כאמור, על פי התפיסה הרווחת במזרח הקדום, הפרט היה קשור למשפחתו ופעל רק מתוקף חברותו בה . המשפחה הונהגה על ידי אב הבית, הפטריארך, שרק הוא נחשב לסובייקט במלוא מובן המילה, כלומר לאדם בפני עצמו . כל בני הבית האחרים, ובכלל זה רכושם ובעלי החיים שלהם, נחשבו כאיברי גופו . מכאן מובן מדוע בנאי שהרג ברשלנות את בנו של בעל הבית שבנה – נענש על כך בהמתת בנו שלו . הבן של הבנאי הרשלן לא אחראי כמובן לרשלנות אביו ואף לא מעורב כלל בפשע, אולם בהיותו איבר מאיבריו של האב, הפטריארך, הוא נכרת, בדומה ל"איבר" שאיבד בעל הבית . עין תחת עין, שן תחת שן, בן תחת בן . זהו פירושו של קיום לא אינדיווידואלי ולא אוטונומי, קיום כחלק מקולקטיב, ממכלול שקיומו נחשב ראשוני ואמיתי יותר מכל אחד מחלקיו . המשפחה היא "הדבר עצמו", לא הפרט המשתייך אליה . בן הבנאי אינו סוכן עצמאי, אינו סובייקט שאחראי לעצמו, אלא אובייקט שאחר, אב המשפחה, אחראי לכל מעשיו ומשתמש בחייו כהמשך לקיומו שלו . תמונה שונה לחלוטין מתקבלת מחוקי המקרא . כאן אנו נוכחים בהתעקשות על אחריותו של אדם לעצמו בלבד, לפחות בכל הנוגע לעונש מוות : "לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת, אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ", מצַוֶוה ספר דברים ( כד טז ) , כאילו בהתרסה מפורשת נגד החוק המצוטט מחוקי חמורבי . ספר בראשית ( ט ו ) מסביר את הסיבה לכך : "שֹׁפֵךְדַַּם הָאָדָם בָּאָדָם דַָּמוֹ יִשָָּׁפֵךְ, כִִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָָׂה אֶת הָאָדָם" . רוב פרשני המקרא שמים את הדגש במילה "באדם", ומסבירים שמדובר בציווי לשפוט את הרוצח בבית דין אנושי . אולם דומני שאפשר וצריך להדגיש גם את המילה "דמו" : "שופך דם האדם . . . דמו יישפך" – דמו שלו, ולא דם אדם אחר . הוא עצמו ייענש . ומדוע ? "כִִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָָׂה אֶת הָאָדָם" . הבריאה בצלם הופכת כל אדם לאינדיווידואל . קיומו ראשוני ואמי תי יותר מכל קולקטיב שהוא יהיה שותף בו . משום כך הוא אח- ראי למעשיו, ואינו אחראי למעשיהם של אחרים, ולפיכך לא יכול- להיענש בגינם . משמעו של צלם אלוהים הוא שהאדם הוא ישות בלתי ניתנת להחלפה, מקודשת . כל פרט הוא שלם, כל אדם הוא מציאות חד-פעמית, כל יחיד הוא מלך . לכן "כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם מלא" ; לכן "כל אדם חייב לומר : בשבילי נברא העולם" . המאבק במנהג הרווח להרוג אדם בשל חטאו של קרובו היה ארוך ועיקש . הוא לא נגמר רק משום שנכתבו חוקים הנוגדים אותו
|
|