|
|
עמוד:39
אופקים | 39 א י ן ד ת פ ר ט י ת | ל י ל ך ב ן צ ב י שרוקנו מתוכנם", מה שמוביל, כך ליבוביץ, "לביטול כל הערכים ומחנך לצביעות, ציניזם וניהליזם" . 2 תביעה זו מופנית הן אל המרחב הפוליטי והן אל ציבור האזרחים המאמינים . מן הראשון תובע ליבוביץ שלא להתקרב אל הדת, במו בן של לא לעשות שימוש בערכים דתיים כדי להצדיק את הפעולה- הפוליטית, ואילו מן האחרונים תובע ליבוביץ לדרוש את ההרחקה מן המרחב הפוליטי, דהיינו שלא לקבל כל מימון או תמיכה מן המדינה לענייני דת, ולהיאבק בכל שימוש אפשרי בערכים דתיים מצדה . כלומר, נראה כי ליבוביץ מיישר קו לחלוטין עם הקריאה המודרנית להפרדת דת ומדינה, והוא אף סלחן הרבה פחות לכל הופעה של דת במרחב הפוליטי . היכן, אם כן, מצויה הביקורת שלו ? על פניו, ליבוביץ מקבל את חלוקת המרחבים הליברלית שבין ציבורי לפרטי, אך לא את מקומה של הדת בתוכה . בעוד הדיכו טומיה המודרנית שבין דת למדינה מייעדת מלכתחילה את הדת- למרחב האישי, ליבוביץ אמנם מסרב לכניסתה של הדת למרחב הפוליטי, אך גם אינו רואה משמעות בהימצאותה במרחב האישי . בעידן המודרני, דת שמקיימים בבית שקולה בעיניו ל"צעצועים ופרחים", 3 דהיינו, היא כמעט חסרת משמעות . כדי שהדת תהיה משמעותית עבור המאמין, היא צריכה להופיע בחוץ, בציבור . הדת הולכת עם המאמין אל המרחב הציבורי השייך גם לו כאזרח . שם הוא יכול וצריך להיאבק עבור הערכים שחשובים לו, בהקשר הזה – ערכים דתיים . משמעות הביקורת הזאת היא ערעור על חלוקת המרחבים הלי ברלית והוספה של דיכוטומיה על זו שבין פרטי לציבורי, והיא זו- שבין פוליטי לציבורי . כלומר, בניגוד לליברליזם ששואף למיעוט מחלוקות במרחב, העמדה של ליבוביץ הפוכה – על המאמין להש מיע את עמדותיו ולחתור לממש את הערכים שלו בציבור . אך כדי- שיוכל לעשות זאת, עליו לנתק את עצמו מן הפוליטי, דהיינו מן השלטון . כאשר הערכים של האזרח לא מוחזקים על ידי השלטון, במרחב הפוליטי, הוא יכול להיאבק עליהם, כלומר לחתור לממש אותם במציאות, במרחב הציבורי . כך למשל, ניתן להניח שליבו ביץ יפסול כל מימון ממשלתי של ישיבות או אירועים דתיים, אך- ידחה כל הסתייגות מסממנים דתיים במרחב הציבורי, דוגמת דוכני הנחת תפילין או הקמת ישיבות במימון עצמי גם במעוזים חילו ניים וליברליים . המרחב הציבורי היהודי-ישראלי שייך לכולם, כל- עוד הם מחזיקים בו בכוחות עצמם . לא רק שהוא שייך לכולם, אלא שעל כולם להיאבק בו על מימוש תפיסותיהם . עמדתו הפלו רליסטית הבסיסית של הליברליזם, השואפת לכך שכלל האזרחים- 2 . ישעיהו ליבוביץ, יהדות, עם יהודי ומדינת ישראל , ירושלים ,1975 עמ' 152 - 153 . 3 . שם, עמ' 43 . 4 . מאיר בוזגלו, שפה לנאמנים : מחשבות על המסורת , ירושלים 2008 . יוכלו לחיות יחד זה עם זה ולשתף פעולה נוכח מציאות של חברה מפוצלת, זרה לליבוביץ, והוא אינו מוכן להצניע ערכים דתיים עבו רה . אם כן, יוצא כי ליבוביץ מקבל את הרצון הליברלי להפרדה בין- דת למדינה, אך בעוד הליברליזם רוצה בכך כדי לדחוק את הדת החוצה מן המרחב הציבורי, ליבוביץ רוצה בכך כדי לאפשר לדת את החופש להיות נוכחת במרחב זה . בוזגלו : רצף במקום דיכוטומיה לעומת ליבוביץ, המצטרף כאמור לקריאה להפרדה בין דת למדינה, מי שדוחה עמדה זאת מיסודה הוא מאיר בוזגלו, המציג את דמותו של המסורתי ואת מרכזיותה בחברה הישראלית . 4 על פי בוזגלו, המסורתיות – עמדה שבה מחזיקים חלקים נכבדים מן האוכלו סייה בישראל, ואינה זוכה לייצוג הולם בהגות היהודית הנכתבת- דוכני תפילין ותפילה במרחב הציבורי שנויים במחלוקת מנקודת מבט ליברלית ונתפסים כניסיון השתלטות על המרחב, ואילו שימוש דומה במרחב לשיווק מוצרים, גם כאלה הפונים ישירות לילדים, וכן קיום אירועים במרחב - הופעות, מחאות, אירועי ספורט ותרבות - לא נתפסים כניסיון השתלטות
|
|