|
|
עמוד:65
אופקים | 65 י ה ד ו ת ו ז כ ו י ו ת ה פ ר ט : ח מ ש פ ר ס פ ק ט י ב ו ת | – כלומר בתחומים שיש להם היבט ציבורי – מדובר באיסור מוח לט : לא ניתן להתנות עליו . - הנה דוגמה מעניינת : בתי המשפט בישראל פסלו פרקטיקות של מועדונים שקבעו גיל כניסה צעיר יותר לנשים או אירועים עם משקה חינם לנשים, וכן סעיף בחוזה ביטוח רכב שהעניק שירו תי החלפת צמיג חינם לנשים שנתקעו בצד הדרך . הפסיקה קבעה- שזו אכן אפליית גברים, אבל לא רק : זו גם אפליה של נשים, כי מה שנראה במבט ראשון כהטבה, למעשה, משעתק תפיסות סט ריאוטיפיות של נשים כקישוט מיני או כחסרות אונים . מכאן שאדם- לא יכול להסכים לוותר על זכותו שלא יפלו אותו . שהרי אם אדם יוכל לוותר על זכותו להיות חופשי מאפליה, הזכות הזאת תתרוקן מתוכן ותהפוך בלתי אפקטיבית – הן מפני שוויתור כזה יצמצם את יכולתם של פרטים אחרים בני הקבוצה להתגונן מפני אפ ליה, והן בשל הפגיעה הקבוצתית שבשימור של תפיסות מפלות- ובשעתוקן . הפרטת המרחב הציבורי את המחלוקת הציבורית על גבולותיה של ההפרדה המגדרית בי שראל אפשר לתאר כוויכוח על השאלה היכן יעבור הקו המבחין- בין פרטי לציבורי . שהרי המשפט הישראלי לא מתערב בהפרדה בספרה הפרטית – כמו בשמחות משפחתיות או בעזרת הנשים בבית הכנסת – החוסה תחת זכויות יסוד כמו חופש הדת . מסי בות משיקות הוא לא מתערב גם בהפרדה בבית הספר או בבריכת- השחייה . אולם בעוד הביקורת הפמיניסטית הביאה להנמכת המ חיצה בין הפרטי לציבורי, כדי להחיל נורמות של זכויות בסיסיות- בספרה הפרטית, כיום כוחות שמרניים פועלים להנמכת המחיצה הזאת לכיוון השני – כדי לאפשר ולהצדיק חלחול של נורמות לא שוויוניות לתוך הספרה הציבורית . הדת, שחסתה במשך מאות שנים תחת הגנתה של הספרה הפר טית, שואפת כעת לפרוץ החוצה ולעצב ברוחה את הספרה הציבו- רית . מצַדדי ההפרדה המגדרית מבקשים ליצור יותר ויותר מרחבים- אילת כרמי ומירב הימן, שביל ישראל : התהלוכה, מתוך מיצב וידאו תלת ערוצי, 2018 . צילום : אבי חי
|
|