|
|
עמוד:93
אופקים | 93 ח י י ם ל ל א ג ב ו ל ו ת | ח נ ה פ נ ח ס י זיקה רוחנית, דתית ותרבותית שאיננה תלויה בהכרח בריבונות . מהלך זה יאפשר דיון ענייני בביטחונה הפיזי של ישראל . 3 ההבחנה הזאת בין גבול גיאוגרפי ובין גבול תודעתי וזהותי עשויה לשמש בהקשרים פוליטיים שונים ומנוגדים . מצד אחד, יכול לע לות צורך לשלוט ב"רצועת ביטחון" בגבול זה או אחר מתוך כורח- ביטחוני, בלי לטעון לבעלות היסטורית על אותו שטח . מנגד, ייתכן פינוי יישובים בעקבות הסכם מדיני, בלי לאבד לרגע את הידיעה שיש לנו זיקה היסטורית ודתית עמוקה לשטח שבו הם מצויים . עם, עמיות, גלובליזציה והגירה נוסף על הקשר לאדמה ולחשיבותה של הקרקע, ללאומיות המו דרנית יש שני רכיבים נוספים : עם ושפה . ואולם, כאשר אנחנו- מבקשים לזהות את היהודים בישראל כעם, התמונה שבה ומס תבכת . הציונות הגדירה את עצמה כקיבוץ-הגלויות אל טריטו- ריה אחת שמאפשרת ריבונות וביטחון, ובה צומח מרחב ציבורי- שתרבות יהודית מלאה משגשגת בו . אלא שנוסף על כך, ישראל היא מדינת כל העם היהודי . מבחינה זו גבולותיה פרוצים ; יש לה פוטנציאל גדול של אזרחים בכל רחבי העולם ואחריות לקהילות שחיות מחוץ לה . אין זה עניין תיאורטי גרידא . במישור הפוליטי, ליהודים שחיים מחוץ לגבולות הארץ יש לעתים השפעה ברורה ומיידית על ההחלטות שמתקבלות כאן ( במיוחד בסוגיות הנוגעות גם לזהותם היהודית ) . מיחסים אלה נגזרת התפיסה של "עמיות יהודית" ( Peoplehood ) , המעמידה את המושג "ציונות" בהקשר חדש . נרקם כאן יחס רך בין גבולות הריבונות ובין האנשים שאותה ריבונות מבקשת לקבל עליהם אחריות . הלאומיות היהודית מת רככת מכיוון שהיא מכירה בכך שתפוצות אינן עניין חולף, אלא- תופעה רציפה, עמוקה וחיונית, ממש כמו הכמיהה לציון . לנזילות זו של העם בישראל יש פנים רבות נוספות . החפיפה בין העם לגבולות האזרחות אינה מוחלטת גם בתוך המדינה, למשל – בין הזכאות לאזרחות שמעניק חוק השבות, המבוסס על היות ישראל בית לכלל העם היהודי, ובין הגיור שהמדינה דורשת מחלק מאותם זכאים, שאינם יהודים על פי ההלכה . מאות אלפי עולים ובני משפחתם, אזרחי ישראל, אינם נחשבים יהודים מבחינת הר בנות הראשית של מדינת היהודים, ובהתאם לכך גם מבחינת חוק- המדינה, גם אם עברו "גיור סוציולוגי" . זאת ועוד, בהיותה מדי נה דמוקרטית, ישראל מחויבת להבטיח שוויון מלא ושגשוג גם- למיעוטים שאינם חלק מהרוב היהודי . כך אזרחי ישראל הערָבים, 3 . דברים דומים אמר המשורר יצחק שלו, בשנת ,1963 על היחס בין הגבול הפוליטי לגבול הספרותי : "כאן קרה דבר מוזר ומדכא . ישבה בשעתה איזו ועדה, שרטטה גבולות על הנייר, גבולות שאין להם אחיזה בנשמה היהודית ובאפשרויות היהודיות, והספרות שלנו החלה מסתגלת למפה שלה . ייתכן שהכרח מדיני כופה עלינו, לפי שעה, ששום יהודי לא יצעד דרומה מרמת רחל ומזרחה מהר ציון, אבל זה ששום שיר או סיפור איננו צועד בכיוונים הללו, זאת לא אבין לעולם . . . גבולות שביתת הנשק נעשו לגבולות האמוציונליים שלנו, לגבול כיסופינו ומשאלותינו" ( מעריב, 1963 . 3 . 16 ) . 4 . נתון זה נסמך על נתוני הלמ"ס, אולם הערכות אחרות ( למשל, של ,IAC-ה ארגון הקהילה הישראלית-אמריקאית ) נוקבות במספרים גדולים הרבה יותר . המהווים כעשרים אחוזים מאזרחי המדינה, תובעים מאיתנו בצדק לרכך את גבולות ה"אנחנו", ולא רק במישור הפורמלי . העולם הגלובלי שאנו חיים בתוכו מעצים עוד יותר את מורכבות העניין, הסבוך ממילא . הגלובליזציה עודדה מגמה של הגירה מי שראל, וכיום קיימת פזורה ישראלית ניכרת שהתרבות הישראלית- קשורה אליה וזקוקה לה . מדובר בכשש מאות אלף ישראלים רק בארצות הברית, לא עוד "נפולת של נמושות" . 4 צדה האחר של אותה גלובליזציה מתבטא בהגירה לישראל של עובדים זרים המ גיעים מרומניה, מאריתריאה, מסין וממדינות נוספות, המשתקעים- כאן, רבים מהם באופן חוקי ואחרים בגדר מסתננים או פליטים . אם כן, לא רק הקשר שלנו לקרקע מורכב ונזיל, אלא גם גבולות העם בישראל אינם חדים כפי שנראה במבט ראשון . לחברה היש ראלית אין תשובה חד-משמעית לשאלה מי יכול להיות חלק- מהעם היושב בציון, בתוך גבולותיה ומחוץ להם . קרקע ועם מול שפה ותרבות איך נראית נזילות זו בהיבטיה התרבותיים ? אם ריבונות יהודית משמעה תרבות ייחודית לחברה זו, מה קורה כאשר גבולות העם והטריטוריה מפגינים גמישות ? בהקשר התרבותי, דומה שהמאבק שהתחולל על תחיית השפה והתרבות העבריות הוא ליבת כינונה של התרבות הישראלית . מדו בר במהפכה שהצליחה מעל למשוער, ודווקא משום כך היא יכולה- להוות מקרה מבחן לגבולות התרבות . נס תחייתה של העברית קשור בטבורו בצמיחתה של הציונות ובשיבה לארץ . היצירה הע ברית היא למעשה המענה לאחד העם, שטען כי בלבו של המעשה- הציוני צריכה לעמוד התרבות היהודית, ולא המסגרת המדינית של הציונות המעשית . עם זאת, ברור לנו כיום כי רק יישוב יהודי בארץ ישראל היה יכול להחיות את העברית, רק כוח אידיאולוגי חזק היה יכול לנצח במלחמת השפות ולדרוש ב- 1913 כי בטכניון, שמומן על ידי יהודים גרמנים, ילמדו הנדסה בעברית, אף שלרוב המונחים לא היו כלל שמות עבריים . מאז העברית הלכה והתעצמה, והספרות העברית הפכה קוסמופו ליטית : בצד סופרים החיים בארץ, שכותבים על עולמות רחוקים- ( כדוגמת ניר רצ'קובסקי על צרפת, ניר ברעם על בריטניה ורועי ארד על אפריקה ) , יש סופרים שכותבים עברית בחו"ל על אמ ריקאיוּת ( בין היתר, ראובן נמדר ומאיה ערד ) , אבל גם סייד קשוע-
|
|