|
|
עמוד:89
אופקים | 89 מ ר ח ב א ז ר ח י י ה ו ד י - ע ר ב י | ח ז ק י ש ו ה ם לילדים ולמשפחות ברחבי הארץ, בכרמי זיתים של יהודים ישרא לים ושל ערבים פלסטינים . מסיק הזיתים בחנוכה כחג לאומי יוכל- למזג את זכר נס פך השמן, שהמיתוס היהודי קושר אותו במיש רין לסיום עונת המסיק, עם המיתוס הפלסטיני של הקהילתיות- הפלאחית, שעיקרו התגייסות קולקטיבית של הכפר כולו למסיק הזיתים והקרבה של אינטרסים אנוכיים למען הקהילה והדורות הבאים . שלא כמו החגים המוסלמיים, הנודדים במשך השנה, מסיק הזיתים מתרחש בעונה קבועה בשנה החקלאית, ולכן הוא יוכל להשתלב בלוח השנה היהודי . יצירת מרחב אזרחי פולקלורי משותף ניצבת לפני מכשולים רבים, נוסף על הדעות הקדומות והחשד ההדדי בין שני העמים . קודם לכול יש לשפר את החינוך הדו-לשוני בשתי הקהילות וליצור היכ רות וכבוד הדדי בין התרבויות וההיסטוריות השונות שלהן . קיומו- של מרחב תרבותי משותף יאפשר ליהודים להכיר בזיכרון הנַכִּבה, האסון הפלסטיני במלחמת ,1948 וייתן לה מקום בזיכרון ההיסטורי היהודי, בדומה למדרש היהודי המספר על האל שגער במלאכיו בזמן שהמצרים טבעו בים – "מעשה ידי טובעים בים ואתם אומ רים שירה ? " – או לשירי מכות מצרים שכתב נתן אלתרמן בעצם- ימי מלחמת העולם השנייה . 7 הכרה סמלית זו אינה חייבת להיות תלויה בפתרון ממשי של בעיית הפליטים או בהסדר מדיני, אך היא יכולה לקצר את הדרך לשם . הערבים הפלסטינים, מצדם, יוכ לו לאמץ את זכר רדיפות היהודים כלקח אוניברסלי, כפי שהדבר- נעשה בארצות הברית ובמרבית מדינות העולם המערבי בהקשר של זיכרון השואה, בלי להתכחש למעמדם המיוחד של היהודים כקורבנותיה העיקריים . ישראליות אזרחית חדשה בישראל שבתוך הקו הירוק יש פוטנציאל למרחב אזרחי יהודי- ערבי משותף במגוון של זירות, ביניהן כאלו שסיכוייהן להצליח גבוהות יותר מאשר זירת הפולקלור . בין זירות אלו, למשל : שאלת נוכחות השפה הערבית במרחב הציבורי, שנמצאת בעלייה למרות 7 . בבלי מגילה, י ע"ב ; נתן אלתרמן, שירי מכות מצרים , תל אביב, תש"ז . הורדת מעמדה הרשמי בחוק הלאום ; גידול במרחבים המשותפים של השכלה – מגן הילדים ועד האוניברסיטה ; המרחב המשותף האחד ה"מוצלח" לכאורה – מערכת הבריאות ; התרבות הפופו לרית – מידת הפופולריות של מוזיקה, משפיעני רשת וקבוצות- ספורט בקרב צרכני תרבות ערבים ופלסטינים ; והמרחב המושתק של המשפחות המעורבות, שדורש עיון נפרד . היפותטית, הפולקלור העממי היהודי בישראל היה יכול להציע חלופה פוליטית להגדרת הקבוצתיות היהודית, הנקבעת כיום – על פי החוק ועל פי הדעה הרווחת – אך ורק על פי המוצא והקש רים המשפחתיים . אילו הפולקלור הישראלי היה מוכר כחלופה כזו,- הייתה נוצרת ישראליות אזרחית מכלילה יותר . ישראליות כזו הייתה מסייעת לעיצוב מדינת לאום ליברלית שלא רק מקפידה על זכויות הפרט, אלא גם משלבת במרחב הסמלי שלה את הפולקלור הערבי / פלסטיני / מוסלמי, ובכך משלבת את ההיגיון הלאומי בתוך מערכת סובלנית שמאפשרת לשתי הקבוצות האתנו-לאומיות הז דהות עם המרחב האזרחי . כדי שנגיע לשם, יידרשו עוד תהליכים- חברתיים ופוליטיים מורכבים, הכוללים כמובן הכרה ישראלית ויהודית ממוסדת בלאומיות הפלסטינית, שלא לדבר על כינון של מרחב אזרחי מעבר לקו הירוק ובכל המרחב שבין הירדן לים . אבל דבר אחד היהודים יכולים לעשות בעצמם, ללא תלות בנסיבות : להשתחרר מתפיסות מהותניות של השתייכות יהודית, כדי להוביל להבנה שיהודיוּת וערביוּת, ישראליוּת ופלסטיניוּת אינן חייבות להיות אופציות השתייכות שמוציאות זו את זו . מה שלא יהיה הפתרון לסכסוך, היווצרות זירות מיקרו של חיים משותפים יום- יומיים עשויה להגדיל את המרחב האזרחי הישראלי ולהכליל את הערבים בתוך הסולידריות האזרחית, שכיום פתוחה בפני יהודים בלבד . השחרור מתפיסות מהותניות של השתייכות יהודית הוא תנאי הכרחי – אם כי לא מספיק – לקיום ציונות ליברלית, הנל חמת על מרחב צודק והוגן המספק תחושת שייכות וסולידריות- למרבית תושביו . פרופ' חזקי שוהם הוא עמית מחקר במכון שלום הרטמן וראש התוכנית לפרשנות ותרבות באוניברסיטת בר אילן .
|
|