|
|
עמוד:59
אופקים | 59 ח ר ד י ם ל ד מ ו ק ר ט י ה | ב צ ל א ל כ ה ן ו מ י כ ל ג ל ב ו ע-א ט ר משותפת, שאין בינינו הסכמה בסיסית על גבולות המגרש שבתוכם מתנהל המשחק המורכב הנקרא "מדינת ישראל" . עבור רבים מא נשי החברה האזרחית העוסקים בבניית החברה הישראלית, הש- ריר האוטומטי המופעל באופן מיידי ברגע משברי כזה הוא יצירה- מיידית של מרחב לדיאלוג בין הקצוות – לחבר, לחפש את המ שותף . אך מנקודת מבטי, הפעם, מול שבירת כללי המשחק, האת- גר הקשה ביותר הוא להעמיד גבולות ערכיים דמוקרטיים ברורים,- לחדד אותם ולעמוד עליהם . בשלב שני, בתוך הטווח הברור והמו גן שלהם ייווצר מרחב חופשי לשיח, לדיאלוג, ולבניית הסכמה,- אולם הגבול המוגדר הוא תנאי הכרחי לתחילתו של דיאלוג בונה . תחושת ההכרח לסרב לקיום דיאלוג בתוך מרחב פרוץ ולא מוגן, וההתעקשות לעמוד על גבולות חדים ובהירים – הן כשלעצמן שבר ; אנשי השותפות והשיח הנאלצים לסרב לדיאלוג חווים אובדן של ערך זהותי יסודי . המפגש בין בצלאל כהן וביני התחיל כסוג של מענה לייאוש הזה, מתוך חיפוש אחר דיאלוג אחר, חדש, בין שונים מוחלטים מבחינה סקטוריאלית, אבל דומים וקרובים מאוד מבחינה ערכית . היתכנות חדשה של חיבור . העתיד הדמוגרפי כבר כאן החברה הישראלית החילונית הליברלית הורגלה לאורך השנים לוותר על היבטים שונים באורח חייה כצעד הכרחי למען קיומה של מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית . נקודת האיזון העדינה מאוד בין אורח החיים הליברלי החילוני ובין שמירה על דרישות שהציב הצד החרדי-הדתי נשמרה לאורך שנים, כך שהפשרה הייתה נסבלת לשני הצדדים . החברה הלא-חרדית אמנם מרגישה במשך שנים שהיא משלמת מחירים כבדים במסגרת הפשרה הזאת, אך תחושה זו לא עברה את סף האיום על קיום אורחות החיים אברהם גיא ברכיל, מתוך : מעשיות משבע ארצות, ,2006 אקריליק על נייר
|
|