|
|
עמוד:87
אופקים | 87 מ ר ח ב א ז ר ח י י ה ו ד י - ע ר ב י | ח ז ק י ש ו ה ם ומרחבים נוספים של חיי יום-יום . אם יהיו הכרה ומעורבות הדדיות בין שתי הקבוצות האתנו-לאומיות בישראל, גם הזיכרונות ההיס טוריים שלהן יושפעו מכך בסופו של דבר . התבוננות ביקורתית- בתפיסה האינטואיטיבית שלנו בשאלה מהו ( לא מיהו ) "יהודי", "ישראלי", "ערבי" או "פלסטיני", ושחרור מתפיסות מהותניות, המייחסות למונחים אלו מהויות קבועות ועל-היסטוריות – יובילו להבנה שישנן גם תשתיות משותפות עמוקות יותר . לשם כך נבצע כמה תרגילי מחשבה על מסורות עתיקות וחדשות במרחבי תרבות הפנאי, הצריכה והסמלים הלאומיים . האם, למשל, ייתכן חג ישראלי שיאגד יהודים וערבים יחדיו ? הדבר אמנם נראה דמיוני בעת הזאת, אולם ההיסטוריה כבר ידעה תפ ניות מפתיעות מאלה . ישנם רכיבים של התרבות הערבית-מוסל- מית שחדרו לתרבות היהודית הישראלית למרות העוינות של הזרם- המרכזי שלה כלפי רכיבים תרבותיים שמקורם לא היה מַעֲרבי או יהודי . עם אלו אפשר למנות את תרבות האוכל וצלילי המוזיקה הערביים, אך גם עניינים מדוברים פחות, כמו מבנה המשפחה והק שר עם בני המשפחה המורחבת – תחומים שבהם גם היהודים- יוצאי אירופה אימצו דפוסים שמקורם בציוויליזציה המוסלמית, בתיווך היהודים יוצאי ארצות האסלאם . חג יהודי-ערבי חדש, אם ייווצר, יעשה ודאי שימוש מרבי בסמלים ובטקסים יהודיים מסור תיים, אך גם במוטיבים סמליים ערביים החורגים מתחומי האוכל- והמוזיקה . ואם חג משותף עדיין נשמע דמיוני מדי, ניתן להתחיל ביצירת מר חבי פנאי ניטרליים משותפים . כך, למשל, ניתן להעריך בזהירות- שאם יוכרז במדינת ישראל שיום ראשון הוא יום שבתון, יוכל להיווצר מרחב תרבותי משותף סביב בילויי הפנאי . בלי להיכנס לסוגיה הסבוכה כשלעצמה, שיש לה כמובן היבטים כלכליים ופו ליטיים נוספים, מנקודת מבט היסטורית, יום ראשון יכול להפוך- למרחב תרבותי כזה דווקא מפני שאין מדובר ביום שבתון במסורת היהודית וּודאי שלא במסורת המוסלמית, שבה לא נהוג לשבות ראידה אדון, מתוך : זרות, ,2020 עבודת וידאו
|
|