|
|
עמוד:13
| 13 ואנקמה היא הדרג המדיני . זו גם הסיבה ל"אסכולת הד"שים" שנמשכת עד היום — כל חילול מסגד או הצתת רכב או אפילו ניקוב צמיגים מלווה בטקסט קצר שמסביר מדוע באה הפעולה לעולם — ד"ש מרמת מיגרון, ד"ש ממצפה אביחי, ד"ש ממעוז אסתר, ועוד שמות של מאחזים שפונו בהחלטת הדרג המדיני או בג"ץ . הד"ש מופנה כמובן למקבלי ההחלטות, כדי שהמשוואה שנוצרת בפעולה תהיה ברורה . המוטיבציה השלישית של הטרור היהודי היא קירוב הקץ . זהו המניע בעל פונטציאל הנזק הגדול מכולם ולכן גם השנוי ביותר במחלוקת . בספר "אחים יקרים" גילה חגי סגל שאחרי שנחשפה המחתרת היהודית, אמר להם הרב אברהם שפירא, יורשו של הרב צבי יהודה קוק, ש"יישוב הארץ הוא מצווה על כל אחד ואחד, אך לא כן עניין הר הבית . שם זה חישובים אחרים, עניינים של נסתרות שאיננו מבינים אותם" . גם זאב חבר ( זמביש ) , מראשי המתנחלים, הכריז אחרי הפרשה ש"מותר למשוך את עם ישראל אחרינו, כל אימת שאנו רק שני צעדים לפניו, לא יותר מזה״ . יהודה עציון וחבריו למחתרת עמלו במשך חודשים על תכנון והשגת יכולת מבצעית לפוצץ את המסגדים על הר הבית ו״להסיר את השיקוץ״ . התוכנית סוכלה בזמן שמטעני החבלה כבר היו מוכנים והוסלקו במחסנים . קולות שקראו להחשת הגאולה בכוח הזרוע נשמעו בארץ ישראל עוד מראשית הציונות . את המהלך של שיבת עם ישראל לארצו והשגת ריבונות דרשו הוגים מרכזיים כמו אבא אחימאיר, אורי צבי גרינברג ומאוחר יותר שבתי בן דב, שקראו להשלים את בניית בית המקדש השלישי, כדי "שיכריח את ה' להביא את הגאולה״ . הספר שבידיכם מתמקד, כאמור, בטרור היהודי מאז שנות ה- 90 , ולכן לא יעסוק בפרשת המחתרת היהודית, וגם לא בכנופיית ליפתא שפעלה בשנות ה- 80 ותכננה לפוצץ את כיפת הסלע מתוך ההערכה שתקרית כזאת תוביל למלחמת גוג ומגוג . אחריה — כפי שנכתב בספר יחזקאל — יתגלה האל מול העולם כולו ויגיעו ימות המשיח . ארבעת חברי כנופיית ליפתא הצליחו לחדור בלילה גשום בינואר 1984 להר הבית לאחר שטיפסו על סולם עץ מכיוון שער הרחמים . הם היו חמושים במטעני חבלה, רובה עוזי ורימוני רסס . שומר ואקף
|
|