|
|
עמוד:12
ההיסטוריה הסודית של חגי ישראל 12 החורבן ? איך התמודדו חכמי בית המדרש עם אופיים המקדשי של מנהגי החג ? הנה דוגמה : ״מצוות וידוי — ערב יום הכיפורים עם חשיכה״ ( תוספתא כיפורים ד, יד ) . בשבע מילים לקוניות אלה מתחוללת דרמה של ממש, לא פחות ממהפכה בתולדות הדת היהודית . יום הכיפורים המקראי הוא יום של כפרת המקדש על ידי הכוהן הגדול . סדרה של עבודות פולחניות מדוקדקות שמנקות ומטהרות את המקדש ואת העם . במסגרת הפולחן קובעת התורה פעם אחת כי הכוהן צריך גם להתוודות על חטאי הציבור, ״וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ ( ויקרא טז, כא ) — זו פעולה ריטואלית של העברת החטאים לתיש ( ״שעיר״ ) , ובכך הרחקתם מן המקדש . העם אינו חלק כלל מן העבודה שעושים מקצוענים לפני ולפנים . בתיאור הטקס במשנה, לעומת זאת, העם הופך להיות צופה בעבודה וכך נעשה שותף לה : ״לא היתה קריאת הגבר מגעת, עד שהיתה העזרה מלאה מישראל״ ( משנה יומא א, ח ) . במשנה הופך וידוי הכוהן הגדול על עוונותיו ועל עוונות העם לפעולה חוזרת . הווידוי היחיד הפך לסדרת וידויים . ועדיין את הכול עושה הכוהן הגדול כחלק מהפולחן המקדשי . אך בהלכה שצוטטה לעיל, שמופיעה לראשונה בחיבור מאמצע המאה השלישית לספירה, קרוב למאתיים שנה לאחר החורבן, מועתק הווידוי מן הכוהן הגדול לכל יחיד ויחיד והופך למצווה בפני עצמה . בכך הופך יום הכיפורים מאירוע של פולחן מקדשי ליום של תשובה, עובר הפרטה, הפנמה, ספיריטואליזציה, והופך למה שאנו מכירים בימינו . הווידוי עצמו משתנה בתהליך זה והופך מפעולה פולחנית לנפשית, מעין הווידוי שמתפתח בנצרות בת הזמן . איך קרה הדבר ? מתי ? מדוע ? מהם הכלים העומדים לרשותנו לברר זאת ?
|
|