פגישה ראשונה

עמוד:13

בשותפות על­פי תקנונים, ואינני מאמין בשותפות בדרך של משטר מלמעלה למטה . ל ! חו, למשל, את הניהול העצמי ביוגוםלוויה : אני מכיר את יוגוסלוויה היטב . הייתי שם שבועות אחדים כדי ללמוד את הנושא . השיטה היוגוסלווית אינה מתאימה לכל המפעלים שם . את חלקם היא מכשילה ולאחרים היא מתאימה ומפרה . אבל אם הדבר הזה ייבנה מלמטה, זה יפרח . יכול להיות שבמפעלים של כור יקומו צורות שונות של ניהול משותף . בצורות שונות תיבנה הדמוקרטיה הפנימית, כי אין דומה מפעל של סרדינים למפעל של מחשבים . יש להם צרכים שונים, מבנה אוכלוסיה שונה . לכל מפעל אישיות משלו . אבל ניתן לבנות את כל הצורות רק מרצונם הטוב של האנשים ­ ולא על­ידי תקנון כלשהו, שננסה להלביש על כולם . אם אנחנו מדברים על רצון חפשי של העובדים מתעוררת שאלה לגבי תחומים שנויים במחלוקת אפשרית : נדמה לי, שהתחום הקונטרוברסלי האפשרי היחיד הוא בנושא השכר . בתחום הזה, הממונה על המפעל ירצה תמיד לדאוג להקטנת ההוצאה השוטפת, להשאיר יותר לרווח ולפיתוח ­ ומטבע הדברים, העובד ירצה להגדיל את חלקו בעוגה . לצורך זה יש לנו מנגנונים דמוקרטיים מסודרים שנבחרים לטיפול בבעיות שכר ובעיות אחרות של האיגוד המקצועי . אבל חיי המפעל אינם בהכרח קונטרוברסליים . להיפר . הם יכולים להיות שדות של שיתוף פעולה . אני אומר זאת אחרי הסתכלות במפעלים רבים של כור . לפועלים יש אחריות עצומה לגבי מפעליהם . כל הסיפורים ששומעים ­ הם רוצים רק שכר, הם אינם רוצים לעבוד וכוי ­ זה תלוי בנו . אט אנחנו נדע להניע את האנשים לא כמניפולטורים, אלא אם ניתן כלים וחשיבה להנעה עצמית, ונקייס את המשאבים הנפשיים שלהם, הם יהיו שותפים טובים מאד . ראיתי מצבים שמפעל אינו עובד בתפוקה מלאה משום שאין לו די עבודה; אין מפטרים את העובדים, או שהמפעל עובד בשביל מחסן; העובד מקבל את שכרו ואת ההטבות שהשיג דרך האיגוד המקצועי . ובכל­זאת הוא הולך עם האף למטה . הוא יודע שאין מוכרים את הסחורה . והרי לכאורה, הוא לא היה צריך לדאוג כלל . כור דואג שכל חודש יהיה לו השכר, כמו שעון . אף על פי כן, המורל נמוך ביותר . ולעומת זאת, יש מפעל שקיבל הרבה עבודה והוא מסתער, ואפשר להגדיל בו תפוקות ­ לא בהכרח במשא­ומתן על פרמיות ונורמות . למשל, מרכבים בפתח­תקוה היה שנים רבות בקשיים עצומים, משום שלא היו לו די הזמנות; עכשיו השיגו לו הזמנות ויש לו עבודה, ושמעתי ממנהל המפעל, שהיו שיחות עם העובדים ­ והם גם נכנסו באופן עצמאי לתכנית החברתית ­ והם עלו מ­ 25 אוטובוסים לחודש ל­ 32 . כאן יש להעיר שלא כפינו את התכנית החברתית על אף מקום . הצגנו את התכנית בפני הוועדים . ועדים שרוצים ­ נכנסים לעניו . ועדים שאינם רוצים ­ אין מכריחים . הכל בדרך של מאמץ לשכנע, היה מפעל שזה לקח לנו חדשיים, והיה מפעל שזה לקח לנו חצי שנה . במרכבים, למשל, לא רצו בהתחלה, ואחר כך, כעבור כמה חודשים, באו ואמרו : אנחנו רוצים . הצענו להם את הדרך שלנו, והם אמרו : לא, 13

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא