על פיתוח הנגב

עמוד:10

טלקומוניקציה, קווי מים וביוב ­ הנגב לא יהנה . התשתית הזאת תסייע להתפתחות בעוד מספר שנים, אולי לקראת סוף העשור הזה . אך מבחינת ערי הפיתוח, במצבן כיום אין זה נותן מאומה, קיימת עצירה בהעברת מפעלי תעשיה צבאית ) תע"ש ( לשטח הקרוב לדימונה ולירוחם במרחק של 12 ק"מ בו בזמן שמינהל מקרקעי ישראל העמיד לרשות התעשיה הצבאית הזו שטח של 55 אלף דונם נקיים ממתיישבים ומבידואים . שטחים אלה מגודרים ושמורים על ידי משמר הגבול . רק בשנה זו אנחנו מתחילים' לראות תחילת הפיתוח של תשתית, בהעברת מפעלים שמהווים היום מיטרד בטחוני ובטיחותי במרכז הארץ . אותו הדבר בקשר לאיזור תעשיה ארצי "אתא", שהיה צריך לקום בין דימונה לביו ירוחם באורך של כ­ 15 ק"מ ברצועה של כ­ 8­ 10 ק"מ, דבר שהיה מקרב את שני הישובים זה לזה . החלטה זו על הקמת איזור תעשיה ארצי התקבלה בממשלת המערך כבר ב­ ,1976 אומצה על ידי ממשלת בגין, ולצערי מלבד כמה אלפי דונמים מוכנים מבחינת התשתית ליד דימונה, לא נעשה יותר . אנו זקוקים בירוחם כמו בדימונה, לתעשיה מתוחכמת מפני שתעשיה ששכרה נמוך, תייצב הרכב אוכלוסיה חלש, ללא מנהיגות מקומית, שתוכל לשאת על שכמה את האחריות המוניציפלית וכל המשתמע ממנה . צריך לכוון לירוחם ולדימונה תעשיות מתוחכמות שבעקבותיהן יבואו אנשים ברמה, שיוכלו גם לנהל את המקום, ללא ועד ממונה מטעם משרד הפנים . גם בתחום החינוך נעשה הרבה מאוד בקידום רמת החינוך בערי הפיתוח לאו דווקא ע"י ממשלת הליכוד . כיום כל בני דימונה מקבלים חינוך חינם במשך 15 שנות לימוד; מגיל 3 עד גיל ,18 וקרוב ­b 0 % , ? מהילדים מסיימים י"ב כיתות . 650 בנות ובנים ממשיכים את לימודיהם העל­תיכוניים באוניברסיטאות, בטכניון ובמוסדות על­תיכוניים . קיים קונסבטוריון שלומדים בו כ­ 750 ילד מהם כ­; 803 מבני עדות המזרח, ובהם גם בעלי כשרונות, שלא קיבלו בארץ מוצאם חינוך מוזיקלי ראוי לשמו, אלו הם הישגים שהושגו במשך השנים ולאו דווקא במשך שנות קיום שלטון הליכוד . אין להסתפק בהישגים אלה, ויש להגיע לרמה חברתית וחינוכית שתהיה אטרקטיבית, שתשכנע אנשים ממרכז הארץ, ילידי הארץ, שיבואו לבנות ולהיבנות בנגב . הנסיון בירוחם להקים מכללה איזורית, עשוי להעלות לרמה גבוהה יותר את האוכלוםיה . לעיר דימונה הצטרפו כ­ 270 אקדמאים, פסיכולוגים וכוי לעבודה בבתי הספר התיכוניים, בחטיבות הביניים; אנשים אלה חיזקו את התשתית האנושית בדימונה, שבלאו הכי, הינה בריאה וטובה . אבל לא כך היא המציאות במצפה דמון וירוחם . בערד קיימת מציאות אחרת; הישוב הוקם על בסיס של סלקציה אנושית, ולכן גם לא גדלה בצורה משמעותית כמו דימונה . גם בתחום הבריאות, אפשר לומר כי בערי הפיתוח הגיעו לנורמה המקובלת במרכז הארץ . בבאר­שבע קיים בית חולים מרכזי לנגב ע"ש סורוקה, רמת האישפוז בו לא נופלת מהמקובל במרכז הארץ . לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, החליטה ממשלת המערך להקים בית חולים ממשלתי בדימונה שישרת החיילים והתושבים שהיו אמורים לעבור למ ^ פה דמון . המדובר ב"מבצע םרפנד", תכנית להעברת מרכז סרפנד ) צריפין ( , מחנה צבאי, על כל אשר בו למצפה דמון; מכאן ההצדקה להקים בית חולים בדימונה . הושקעו בבית החולים הזה כמיליארד לירות במונחים של היום . עדיין לא הצלחנו לשכנע את שר הבריאות הלוחם בעד חוק בריאות ממלכתי, להוציא לפועל תכנית זו . קופת חולים מוכנה בהחלט לקבל את המבנה הזה ולפתוח בו מרכז רפואי איזורי, שישרת גם את ירוחם, מצפה דמון, ערד והאוכלוסיה הבידואית בנגב . על הבירואים הבידואים בנגב, לעניות דעתי, מהווים היום בעיה לאומית חמורה כיותר . הם נוקטים במדיניות של התישבות בכל מקום; ועל ידי הקמת אוהלים וצריפונים, הם קובעים עובדות בשטח . המצב הגיע לידי כך, שהיום, קיימת התישבות בידואית בתוך שטח השיפוט העירוני של הערים באר­שבע, עומר, ערד, מצפה דמון וירוחם . נושא כאוב זר, הועלה במליאת הכנסת התשיעית . השאלה הועברה לוועדת החוץ והבטון וו; ולאחר דיונים הוחלט על הקמת ועדת משנה בראשותו של סגו השר של היום מר דקל . בעיה זו תהפוך לבעיה לאומית קשה ביותר . ההתרחשויות בתל­מלחתה יעידו על חומרת המצב, ממשלת ישראל, לצערי, אינה מטפלת בנושא בצורה רצינית ומגלה הזנחה חמורה מאוד . 10

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא